ב"ש 70/86

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את המערער, קבלן בניין, עד תום ההליכים המשפטיים בעקבות אישומים של קבלת דבר במרמה, גניבה של מורשה, שיבוש הליכי משפט, זיוף ושימוש במסמכים מזויפים הקשורים למכירת חלקות ביהודה ושומרון. בית המשפט קבע כי חומרת העבירה עשויה להוות שיקול בהוכחת חשש סביר לשיבוש הליכי משפט, אך אין זו עילה מספקת למעצר. במקום זאת, מעצר כזה מחייב קיומו של חשש סביר וממשי לשיבוש, שהוא ממשי. המערער הואשם אמנם בשיבוש הליכי משפט באמצעות זיוף מסמכים, אך הנסיבות לא הצדיקו את מעצרו. הראיות שיוחסו לו לא היו בהישג ידו, ולמערער לא היה עבר פלילי. יתר על כן, אורכו של המשפט הצפוי – כעשרה חודשים – ומורכבות החומר הפכו את המעצר לבלתי סביר. תחת זאת, החליט בית המשפט לשחרר את המערער בתנאים מסוימים, לרבות ערבויות כספיות והגבלות על תנועתו, כדי להבטיח שלא יימלט מהארץ. פסק הדין הדגיש את הצורך לאזן בין אינטרס הצדק לזכות היסוד לחירות, ובסופו של דבר הכריע לטובת שחרורו של המערער.