רע"א 7893/05

תקציר

עניינו של פסק הדין הנדון בבקשה לעיכוב ביצוע וברשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין פינוי המבקשים 1 ו-2 מדירתם. הדירה המדוברת נמכרה למבקש 3, בנם, אשר נטל הלוואה מהמשיב 1, הבנק, תוך שימוש בדירה כבטוחה. לאחר שהבן לא עמד בפירעון המשכנתא, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למכירת הדירה. מונה כונס נכסים, ונערך הסדר חוזי המאפשר לבן למצוא קונה לדירה. המבקשים, שלא העבירו את זכויות החכירה לבנם, חתמו על ההסכם ואישרו את התחייבותם. אולם, משלא נמצא קונה, אישר מנהל ההוצאה לפועל את מכירת הדירה למשיבים 3 ו-4. המבקשים ביקשו לעכב את הפינוי, אך בית המשפט המחוזי פסק נגדם. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשה לעכב את הביצוע. שופט בית המשפט העליון דחה את בקשת המבקשים, בקובעו כי הסכם הפשרה עליו חתמו המבקשים עמד בבסיס החלטת בית המשפט המחוזי. נפסק כי המבקשים, שהיו מודעים להליכים הנוגעים לדירה, פעלו בחוסר תום לב בכך שניסו לחזור בהם מהסכם הפשרה. השופט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המבקשים פעלו כערבים חוקיים לחיוב, והבנק, לאחר שפדה את המשכון, היה רשאי לתבוע מהם פירעון. זאת ועוד, הדגישה השופטת כי המבקשים קיבלו את מלוא התמורה בגין הדירה וכי טענתם העיקרית, המבוססת על פסיקה שיפוטית אחרת, אינה ישימה במקרה זה בשל קיומו של הסכם הפשרה. השופט הגיע למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור או לבקשה לעיכוב ביצוע.