עת"מ 19920-08-14

תקציר

העותרת שכרה נכס בהרצליה מתוך כוונה להשתמש בו כמשתלה ונרשמה כבעליו בעירייה. זמן קצר לאחר מכן, הם חויבו בארנונה על בסיס מעמד המגורים של הנכס. העותר והמשיב שכרו את הנכס וניהלו בו משתלה עד שפירקו את השותפות ביניהם בשנת 2006 והעבירו את כל הזכויות והחובות למשיב. בשנת 2009 ערכה העירייה בדיקה וגילתה את השימוש בפועל בנכס, וגבתה מהעותר ומהמשיב ארנונה רטרואקטיבית למשך שבע שנים, לה התנגדו. העותרת טענה כי העירייה ידעה על הפסקת החזקתה, כי החיוב הרטרואקטיבי אינו חוקי וכי סיווג הנכס לוקה בחסר. בית המשפט פסק לטובת העירייה בכל הסעיפים, וציין את אשמתה של העותרת בכך שלא עדכנה את מעמד ההחזקה שלה ואת חוקיות החיוב והסיווג בדיעבד. עם זאת, העירייה נדרשה לנסות תחילה לגבות מהמשיב, שהיה המחזיק בפועל בנכס בתקופה שבמחלוקת. עתירתה של העותרת נדחתה, והיא חויבה לשלם את שכר טרחת עורך הדין של העירייה.