ת"א 3097/02

תקציר

התובעת, אמה הקשישה ובעלה הנכה 100%, ביקשו הלוואה מהבנק הנתבע לרכישת דירה. התובעת, הטוענת כי אין לה כל ידע פיננסי, חתמה על מסמכי ההלוואה בלחץ אמה, שגם שמה צוין על ההלוואה יחד עם התובע. ההלוואה שימשה לרכישת דירה, ששועבדה לבנק כבטוחה. לאחר פטירת האם הופסקו תשלומי ההלוואה, מה שהוביל את הבנק לפתוח בהליכים לפינוי התובעת מהדירה. התובעת תבעה את הבנק בטענה כי ההלוואה ניתנה בניגוד לנוהלי הבנק, כי הבנק לא הסביר לה את הסיכונים הפיננסיים, וכי לא הייתה מודעת לכך שהיא תהיה אחראית להלוואה עם מות אמה. היא ביקשה מבית המשפט להכריז על הסכם ההלוואה כבלתי חוקי ולשלם רק את סכום הקרן, או לחילופין להפחית את יתרת החוב ב-50%. הבנק טען כי פעל בתום לב ופעל לפי נהלים תקינים, וכי התובעת ואמה היו מודעות היטב לסיכונים שהן לוקחות. עוד ציין הבנק כי טענותיה של התובעת מטעות וכי היא הודתה בחוב באמצעות עורך דינה ובעדותה שלה. בית המשפט מצא כי טענות התובע חסרות שחר. נקבע כי הבנק לא כפה את ההלוואה על התובעת ואמה, וכי פעולות הבנק היו סבירות ובהתאם לנהלים המקובלים. טענות התובע בדבר רשלנות נטענת של הבנק בבחינת יכולת ההחזר של מבקשי ההלוואה, והיעדר ביטוח חיים, נדחו. בית המשפט הדגיש כי התובעת ואמה יזמו את בקשת ההלוואה והיו מודעות היטב להשלכותיה. בנוסף, הודאתה של התובעת בחוב באמצעות עורך דינה והצהרותיה שלה הכבידו עליה מאוד. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעתה של התובעת והורה לה לכסות את הוצאות המשפט של הבנק. עם זאת, הוצע לבנק לאפשר לתובעת למכור את הדירה באופן פרטי כדי להקל עליה את הנטל הכלכלי.