ת"א 32580-11-23

תקציר

## ניתוח משפטי של פסק הדין בעניין פרימו נ' כהן **מבוא:** פסק הדין עוסק בתביעת לשון הרע שהוגשה על ידי מר משה פרימו (להלן: "התובע"), עיתונאי ושדרן ספורט, נגד מר אביב כהן (להלן: "הנתבע"), אוהד כדורגל, בגין פרסום בוטה של הנתבע ברשת החברתית "X" (לשעבר טוויטר). התביעה בסך 158,000 ₪ הוגשה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). **העובדות הרלוונטיות:** 1. **הפרסום:** הנתבע פרסם תגובה לסטטוס של התובע (שהיה קטע מתוך תכנית ספורט שבה התובע ביקר את קבוצת מכבי חיפה ושיבח את מכבי תל אביב) וכתב: "אתה חתיכת ז*** של גרמנים. טפי עליך בנאדם זבל לקקן. מי נותן לך פרנסה ריבונו של עולם??? מה זה הליצן הזה שמישהו יציל אותו!!". 2. **טענת התובע:** הפרסום מהווה לשון הרע, שכן הוא מבזה אותו, פוגע במשלח ידו, וקושר אותו באופן מכוער לתקופת השואה ("ז*** של גרמנים"). התובע טען שהביטוי "ז*** של גרמנים" אינו ביטוי ספורטיבי מקובל ויש לו משמעות מילולית קשה, המרמזת על השפלה מינית ומוסרית, בהשוואה לנשים שמסרו גופן לנאצים. 3. **טענת הנתבע:** הפרסום נאמר "בעידנא דריתחא" במסגרת שיח ספורטיבי רווי בביטויים בוטים, ועל כן אינו מהווה לשון הרע. הנתבע טען שהביטוי "גרמנים" הוא כינוי מקובל ואף מוכר לקבוצת מכבי תל אביב, ו"ז***" משמעותו "חייל של", "מלקק ל-", כלומר, ביטוי של ביקורת על העדפה ספורטיבית, ולא השפלה מינית או מוסרית. הנתבע טען כי התובע הינו דמות ציבורית והתייחסות אליו בשיח ספורטיבי מחייבת רף גבוה יותר לפגיעה. 4. **היקף הפרסום:** התובע טען כי הפרסום נחשף לעשרות אלפי אנשים, בין היתר דרך פרסום נוסף של משתמש אחר ברשת X וכן כתבה באתר חדשות "ICE". **ניתוח משפטי:** **1. הגדרת לשון הרע והמבחן האובייקטיבי:** בית המשפט פותח בהצגת הגדרת "לשון הרע" בסעיף 1 לחוק, הכוללת אפיונים כגון השפלה, ביזוי, פגיעה במשרה או בעיסוק, ועוד. המבחן לבחינת פרסום כלשון הרע הוא **מבחן אובייקטיבי**: האם האדם הסביר, בנסיבות העניין, היה רואה בפרסום כזה משום לשון הרע. **2. פרשנות מגזרית והקשר השיח הספורטיבי:** בית המשפט קובע כי בפרשנות הפרסום, יש לבחון אותו **מנקודת מבטו של האדם הסביר הנמנה עם קהל היעד שנחשף לפרסום**. בהקשר של ענייני ספורט, ופרסומים הנוגעים לעיתונאי ספורט, רלוונטי לבחון את הפרסום מנקודת מבטו של **"אוהד הכדורגל הסביר"**. בית המשפט מציין כי פרסום התובע במקור היה בעמוד רשת X שלו, העוסק בתחום הספורט, וקהל היעד הינו אוהדי כדורגל. **3. פרשנות הביטוי "ז*** של גרמנים":** * **הקשר "גרמנים" למכבי תל אביב:** בית המשפט משתכנע כי הכינוי "גרמנים" אכן מקושר לקבוצת מכבי תל אביב בקרב אוהדי הכדורגל, אף שהוא קשור לקונוטציות שליליות של גרמניה הנאצית, ולא רק לסגנון משחק אפרורי כפי שטען הנתבע. בית המשפט נסמך על העובדה שהנתבע נמנע מלהעיד עדים לתמיכה בגרסתו, וכן על צירוף ראיות המצביעות על קישור ל"נאצים", כולל ציטוטים של הנתבע עצמו. * **משמעות ה"ז***":** בית המשפט קובע כי גם אם הכינוי "גרמנים" מתקשר למכבי תל אביב, השימוש בצירוף "ז*** של גרמנים" עדיין אינו מייחס לתובע עצמו "נאציזם" או דמיון לנאצים. בית המשפט מדגיש כי הקשר הוא עקיף: התובע מואשם בהיותו "ז***" של מכבי תל אביב, והקשר ל"גרמנים" (ובעקיפין לנאצים) מתייחס למכבי תל אביב כקבוצה, ולא לתובע באופן ישיר. * **הפרשנות על ידי אוהד הכדורגל הסביר:** בית המשפט מגיע למסקנה כי אוהד הכדורגל הסביר, בפרט בהקשר של ביקורת ספורטיבית, יבין את הפרסום כגידוף המכוון לתובע על היותו "לקקן" או "מלקק" לקבוצת מכבי תל אביב (המתוארת בכינוי "גרמנים"), ולא כמייחס לו מאפיינים נאציים או עבר פלילי/מוסרי מיני. **4. "דברי הבל" והגנת חופש הביטוי:** * **הבחנה בין גידוף ללשון הרע:** בית המשפט חוזר ומדגיש כי לא כל גידוף, קללה או מילת גנאי מהווים לשון הרע. הוא מפנה לפסיקה הקובעת כי "קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה", וכי קיים חשש מהצפת בתי המשפט בתביעות מסוג זה. * **הקשר ומשקל:** על מנת שביטוי ייחשב ללשון הרע, הוא צריך להיות כזה ש"השומע הסביר אשר שומע את אותם דברים ספציפיים עלול היה לייחס לתובע את כינוי הגנאי כפשוטו". במקרה זה, בית המשפט קובע כי למרות שהפרסום היה "מגונה, וכולל דברי הבל המוזילים את זכר השואה", "כל בר דעת – לרבות כל אוהד כדורגל בר דעת – מבין כי אין לייחס להם כל משקל" וכי "אין מדובר בפרסום אשר עלול להשפיע באמת על שמו הטוב". * **חופש הביטוי של עיתונאי:** בית המשפט מוסיף כי הפרסום, בוטה ככל שיהיה, צריך לחסות תחת מטריית הסיכון הטבוע במלאכתו של עיתונאי, המשתתף בשיח ציבורי. **5. "הדהוד" הפרסום (הפרסום המקורי והפרסומים הנוספים):** * **הפרסום המקורי:** בית המשפט קובע כי הפרסום המקורי, כפי שפורש על ידי אוהד הכדורגל הסביר, אינו עולה כדי לשון הרע, אלא בגדר "קללות או גידופים גרידא". * **פרסומים נוספים (משתמש "מאט_ריל" ואתר ICE):** התובע טען שהפרסום המקורי זכה ל"הדהוד" באמצעות פרסומים נוספים, אשר הרחיבו את קהל הנחשפים. בית המשפט בוחן את הפרסומים הללו וקובע כי: * **הפרסום השני (מאט_ריל):** הפרסום המקדים של "מאט_ריל" מתאר את הנתבע כ"בנאדם שמגיב קללות", ובכך מחזק את ההבנה כי דברי הנתבע המקוריים הם "קללות לפרימו", ואין לייחס להם משקל. לכן, אין בפרסום זה כדי להקים עילת תביעה נפרדת נגד הנתבע. * **הכתבה באתר ICE:** הכתבה, אף שהגיעה לקהל רחב יותר, גם היא מבטאת ביקורת נוקבת על הנתבע, מציינת כי מחק את דבריו, ומשווה אותו לפרסומים אחרים שלו. בית המשפט קובע כי הכתבה מחזקת את המסקנה שמדובר ב"הבלים" ואינה יוצרת נזק נוסף ובלתי תלוי. * **אחריות הנתבע לפרסומים נוספים:** בית המשפט קובע כי לא ניתן לייחס לנתבע אחריות לפרסומים של צדדים שלישיים, וגם לא להפצת גינוי של דבריו. **6. סוף דבר והוצאות:** * **דחיית התביעה:** בית המשפט דוחה את התביעה, בקובעו כי הפרסום אינו עולה כדי לשון הרע, כפי שפורש על ידי אוהד הכדורגל הסביר, ומהווה גידוף בלבד. * **הוצאות:** למרות דחיית התביעה, בית המשפט אינו מחייב את התובע בהוצאות הנתבע, וקובע כי כל צד יישא בהוצאותיו. ההחלטה נובעת מהנימוקים הבאים: * **גינוי הפרסום:** דברי הנתבע ראויים לכל גינוי, ושימוש בביטוי "גרמנים" הינו בעל קונוטציה שלילית חמורה. * **התנהלות הנתבע:** בית המשפט מעיר על התנהלות הנתבע, שהעלתה טענות הגנה "מוקשות" ו"סתירות", וכן על התבטאויותיו בתצהיר ובסיכומים, אשר לדעת בית המשפט "מעמידות עננת ספק משמעותית מעל לכוונותיו ולהתנהלותו" ו"מקהות את כנות החרטה" שהביע. * **מסר חברתי:** בית המשפט מבקש לשדר מסר בדבר ההכרח לשמור על שיח מכבד, גם אם הביטויים אינם חוצים את הרף המשפטי של לשון הרע. **מסקנות משפטיות והחידוש:** * **הפרשנות המגזרית:** פסק הדין מדגיש את החשיבות של פרשנות מגזרית של פרסומים, במיוחד בהקשרים של שיח ספורטיבי, ובוחן את משמעותם מנקודת מבטם של אוהדי הספורט הסבירים. * **הבחנה בין גידוף ללשון הרע:** בית המשפט מבהיר שוב את ההבחנה הדקה בין גידופים וקללות, המהווים חלק מהשיח החברתי (גם אם מכוער), לבין לשון הרע, המקימה עילת תביעה משפטית. הדגש הוא על השפעת הפרסום על "שמו הטוב" של הנפגע, ולא רק על עוצמת העלבון. * **השפעת קונוטציות היסטוריות בהקשר ספורטיבי:** פסק הדין מראה כיצד קונוטציות היסטוריות (כמו הקשר לנאציזם) יכולות "להתרוקן" ממשמעותן המילולית המקורית בהקשר של שיח ספורטיבי, ולהפוך לביטוי של ביקורת או גידוף נגד קבוצה או אישיות בתחום הספורט, מבלי לייחס למושא הפרסום עצמו את ההיבטים ההיסטוריים הללו באופן ישיר. * **התנהלות הצדדים והוצאות:** פסק הדין מהווה דוגמה לכך שגם בהינתן דחיית התביעה, בית המשפט עשוי להימנע מחיוב בהוצאות, אם התנהלות הנתבע הייתה כזו שאינה מעודדת שיח מכבד, או אם ישנן נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. בית המשפט אף משתמש בהחלטה זו כמנוף להעברת מסר חברתי.