ע"א 2032/06

תקציר

בפסק דין זה, הסוגיה העיקרית נסובה סביב פרשנותו ואמיתותו של הסכם מכר המעביר כביכול זכויות בחלקת מקרקעין בין המערערים לבין צד שנפטר. המערערים טענו כי שני שלישים מהזכויות בחלקה 1 הועברו אליהם, בעוד שלא הייתה הסכמה שנויה במחלוקת על שליש הזכויות בחלקה 2. בית משפט קמא קבע כי ההסכם הנדון מעורר חשד לשינוי ומצא כי אין בו כדי להצביע בבירור על העברת שני שלישים מהזכויות כנטען על ידי המערערים. המשיבים טענו באופן עקבי לזיוף, ובית המשפט החליט כי המערערים לא סיפקו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם, תוך ציון חוסר עקביות ושינויים אפשריים בהסכם. ערכאת הערעור אישרה את החלטת בית משפט קמא, והדגישה כי אמיתות המסמך היא קריטית ונשענת בראש ובראשונה על המערערים להוכיח. זאת ועוד, הפער בין חתימת ההסכם לבין התביעה, לצד הפערים בהצהרות מס שבח, החלישו את עמדת המערערים. באשר לתביעה שכנגד של המשיבים 11 ו-12 בדבר החזקה בדירה בחלקות, קבע בית המשפט כי המשיבים הם מחזיקים חוקיים, דבר שאינו מחייב תובעים פוטנציאליים אחרים שאינם צד להליך. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ונפסקו הוצאות כנגד המערערים, תוך המלצה לצדדים להסכים על השימוש בזכויותיהם המשותפות. השופטים חיות ורובינשטיין הסכימו עם פסק הדין, והדגישו את הציפייה לניסוח ברור בהסכמים ואת חלוף הזמן המשפיע על בהירות היקף העסקה.