ת"א 1448/09

תקציר

פסק הדין דוחה את עתירתן של המבקשת 1 (רשות העתיקות) והמבקשת 2 (המינהל) לדחות את התביעה נגדן, המבקשת להשיב אגרה ששולמה לרשות העתיקות. האגרה, בסך 2,606,311 ₪ כולל הצמדה וריבית משפטית, נגבתה מהמשיבים בגין ביצוע עבודות חפירה ארכיאולוגית בחלקת קרקע כתנאי לאישור הרשות להתחיל בעבודות באתר. המבקשים טענו לדחיית התביעה בארבעה עילמים: התיישנות, שיהוי, היעדר עילה, ויתור ומניעה. עם זאת, השופט קבע כי הטענות שהעלו המבקשים אינן ראויות להבהרה בהליך מקדמי. השופט הדגיש כי על בתי המשפט להשתמש בסמכות לדחות תביעה על הסף רק במקרים קיצוניים וחריגים. כאשר קיים ספק כי התובע אינו יכול לקבל סעד, אין לדחות את התביעה. במקום זאת, דלתות בית המשפט צריכות להישאר פתוחות. נדרשת בירור עובדתי כדי להכריע בשאלת ההתיישנות ובשאלת השיהוי, אותה יש להשאיר למשפט עצמו. בנוסף, מצאה השופטת טעם בטענות המשיבים בדבר בטלותן של תקנות שכר הטרחה ואי תחולתן, שגם בהן יש לדון במהלך המשפט. טענותיהם המקדמיות של המבקשים נדחו, וכל מבקש חויב לשלם 10,000 ₪ + מע"מ הוצאות בהתאם לתוצאת פסק הדין.