ע"א 53/74

תקציר

במקרה דנן טענה המערערת כי המשיבים מפרים פטנט הרשום בישראל בכך שהם מייצרים ומוכרים תרופה המכילה את החומר המוגן בפטנט. המערערת טענה כי החלטה קודמת של בית הדין האנגלי לערעורי פטנטים, אשר לא מצא כל פרסום מוקדם של הפטנט, יצרה השתק המונע מהמשיבים לערער על הפטנט בישראל מאותם נימוקים. אולם, בית המשפט המחוזי דחה טענת השתק זו, ובית המשפט העליון אישר החלטה זו. בית המשפט העליון ציין כי פסק דין אנגלי יכול לשמש השתק בישראל אם חלים כללים דומים בשתי הערכאות, אך הדגיש כי החלטת בית הדין האנגלי בדבר פרסום מוקדם אינה חיונית לפסק הדין הסופי, שנשען בסופו של דבר על קביעה של שימוש קודם. מאחר שההליך האנגלי הסתיים בדחיית בקשת הפטנט על סמך שימוש קודם ולא פרסום מוקדם, הגיע בית המשפט למסקנה כי הקביעה שלא היה פרסום קודם הייתה אגבית ואינה חיונית לתוצאה הסופית. יתר על כן, בית המשפט נימק זאת בכך שהחלטות המתקבלות בהליכי רישום פטנטים אינן מקימות בהכרח השתק, במיוחד כאשר מקורן בתחומי שיפוט בעלי אמות מידה משפטיות שונות וכללים פרוצדורליים שונים בנוגע לתוקף הפטנט. בית המשפט הדגיש את החשיבות של קביעה האם סוגיה חיונית להכרעה סופית לפני מתן השתק, ובסופו של דבר קבע כי המשיבים אינם מנועים מלערער על הפטנט בישראל. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות משפט של המשיבים.