עת"מ 14732-08-18

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעורים ודוחה את העתירה. היא קובעת כי לוועדה המקומית לא הייתה סמכות לאשר את בקשת העותרת להיתר בנייה, שכן הדבר עומד בסתירה להוראות תמ"א 38 ותכנית 10038. העותרים ביקשו להרוס ולבנות מחדש את רכושם, אך התוכניות אוסרות על הריסת מבנים לשימור או מבנים טיפוסיים, שהבניין של העותר נופל תחתם. פסק הדין גם דוחה את הטענה כי מתכננת המחוז פעלה תוך ניגוד עניינים, שכן עררים אחרים הוגשו לצידה, מה שהופך את הנקודה למעוותת. בנוסף, הוא קובע כי החלטת ועדת הערר לדחות את הבקשה אינה שרירותית או נעדרת משוא פנים וכי הוועדה המקומית הייתה רשאית לשקול מחדש את החלטתה הקודמת. טענות העותר בדבר השלכות רחבות יותר על זכויות בנייה וחיזוקים נדחות כחריגות מהמקרה הנוכחי, המוגבל לבקשה הספציפית להריסה ולבנייה מחדש. לבסוף, פסק הדין מורה לעותר לשלם הוצאות משפט למדינה ולמשיבים אחרים. החלטה זו היא סופית, ולא ניתן לערער עליה.