ע"א 1974/11
פסק-דין עליון
תקציר
הערעור מתקבל מכמה טעמים. ראשית, עסקת אפרידר, שנועדה לאפשר לאפרידר להשתלט על רמת באמצעות הזרמת אשראי מבנק לאומי, פסלה בשל קשיים מהותיים. עם זאת, בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא, די בכך שיש במסמכים כדי לבסס את הקשר בין עסקה זו לבין האשראי הנוסף הזורם לרמת, ועל כן אין לכלול את האשראי במסגרת הזיכויים שעליהם חל הסכם טרום המעבר. שנית, בנק לאומי, שהיה מודע לעסקת אפרידר, היה חייב לגלות כלפי הבנקים האחרים לגבי מקור האשראי הנוסף, שאותו הפר. לפיכך, היא אינה יכולה להפיק תועלת מהפרה זו. בנוסף, נוסחו ותכליתו של הסכם טרום המעבר תומכים בהחרגת האשראי הנוסף מהיקפו. ההסכם מאפשר לבנקים להעמיד אשראי עתידי לרמת, אך האשראי שהעניק בנק לאומי הובטח בביטחונות חיצוניים - ערבות אפרידר - ולא בנכסי החברה כפי שמשתמע מההסכם. גם הרציונל הכלכלי העומד מאחורי ההסכם, המבקש לאזן סיכונים בין הבנקים, אינו עולה בקנה אחד עם החלת הסכם טרום הפסו על האשראי הנוסף. המשנה לנשיאה מ' נאור והשופט נ' סולברג מסכימים עם ההחלטה.
חקיקה מקושרת
ע"א 1974/11 בנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, עליון (17.10.2012)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.