ת"א 2701/05

תקציר

בתיק פלילי, ע"פ 40001/03, הורשע הנאשם, ידין מקנס, בגניבה בידי גורם מוסמך ונגזר דינו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. ההרשעה נסובה סביב פרויקט נדל"ן שיזם מקנס וניסיונותיו לבסס את זכויותיו במתחם וינטר. בית המשפט מצא כי לא נחתם הסכם מחייב בין מקנס לבין העמותות הרלוונטיות, ומאמציו להשיג זכויות לא צלחו. מקנס ערער על פסק הדין יחד עם תובע נוסף, עסיס - חברה בבעלות מקנס ואשתו - וביקש להציג ראיות נוספות. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את ערעורם, ואישר את ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט המחוזי. גם הראיה הנוספת נדחתה, שכן ניתן היה להציגה במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי ולא לשנות את פסק הדין. כעת מבקשים להציג את אותן ראיות במשפט אזרחי הקשור לתיק. אך על פי פקודת הראיות, ראיות כאלה לסתור פסק דין פלילי אינן מותרות בדרך כלל. התובעים, מקנס ועסיס, טענו כי עסיס לא היה צד פורמלי בתיק הפלילי ויש לאפשר לו להציג ראיות. בית המשפט דחה טענה זו, בהתחשב בעסיס ובמקנס כמקשה אחת, וציין כי האינטרסים והטיעונים שלהם זהים. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי עסיס, בהיותה החברה שבבעלותו ובשליטתו של מקנס המורשע, נכנסה לקטגוריה של "מי שאחריותו נובעת מאחריותו של המורשע". לפיכך, קבע בית המשפט האזרחי כי ממצאי הכרעת הדין הפלילית ומסקנותיו קבילים כראיה ודחה את בקשת התובעים להציג ראיות סותרות. התובעים חויבו בהוצאות הנתבעת, בסך 10,000 ₪, צמודות למדד וכוללות ריבית משפטית ומע"מ.