בג"צ 4874/21

תקציר

בפסק הדין שדן בעתירה נגד שיעורי התמלוגים שקבעה המדינה בגין פעילות המחצבות, דחה בית המשפט את העתירה, בנימוקים עיקריים. ראשית, בית המשפט מצא כי הסתמכותה של העותרת על חוות דעת המומחה של פרופ' בלס, אשר ערערה על הרציונל הכלכלי העומד מאחורי שיעורי התמלוגים החדשים, אינה מבוססת. בית המשפט הדגיש כי שיקול הדעת המינהלי מאפשר לרשויות, כמו רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), לאמץ כל עמדה כלכלית סבירה בספקטרום המקובל על מומחים. התמלוגים האחידים שנקבעו על ידי המדינה נתפסו כהגיוניים מבחינה כלכלית בשל החיסכון בעלויות האדמיניסטרטיביות שהציעה לעומת התמלוגים הדיפרנציאליים. שנית, בית המשפט חלק על טענת העותרת להערכה פרטנית של שיעור התמלוגים, וציין כי העותרת הסכימה לתעריפים אחידים לכל המחצבות הפטורות בעת חתימת ההסכמים. לעותרת נודע על מאפייניה הייחודיים של המחצבה והיה עליה להעלות חששות מלכתחילה ולא בדיעבד. בית המשפט הדגיש כי טענת ההסתמכות של העותרת נעדרת שחר, שכן בהסכם צוין במפורש כי שיעור התמלוגים יותאם באופן מקובל לכל המחצבות, וכל הנחה אחרת אינה סבירה. לבסוף, דחה בית המשפט טענות בדבר אפליה לכאורה, וקבע כי התעריף האחיד לכל המחצבות הפטורות שומר על הגינות ואינו מעדיף גוף אחד. בית המשפט הדגיש את האפשרות של העותרת לוותר על המחצבה לטובת השתתפות במכרז תחרותי, שבו השוק יכתיב את שיעור התמלוגים המדויק. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות משפט, כאשר פסק הדין הודגש באישור שיפוטי של הנשיאה א' חיות והשופט נ' סולברג, והסתיים על ידי השופט א' שטיין.