בש"א 9178/04

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת רשם בתי המשפט שדחה את בקשת המערערים להחליף את הבטוחה הנדרשת בערר ב"ערבות אחרת", וכן דחה את בקשתם להארכת מועד לערעור על ההחלטה בעניין הבטוחה. המערערים, שייצגו עצמם בהליך, טענו כי האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד נבע משירות המילואים בו נקראו לשרת, תקופת החגים והקשיים בניהול הליכים משפטיים רבים ללא ייצוג. עוד טענו למצוקה כלכלית, שכן קריסת עסקיו של המערער מס' 2 בשנות התשעים הותירה אותו במצב כלכלי רעוע. המשיבים טענו כי יש לקיים את ההחלטות שניתנו ביחס לבקשות קודמות של המערערים, בהתבסס על עקרון סופיות הדיון, וכי הנימוקים שהציגו המערערים אינם מצדיקים ערעורים נוספים. בית המשפט קיבל את הערעור בעניין הארכת הזמן, תוך הכרה בעמידתם של המערערים בצו המילואים ובטעותם בהבנת המועדים הקבועים בחוק כנסיבות מיוחדות. נקבע כי נסיבות אלה, יחד עם מעמדו היחסי של המערער, מצדיקות את הארכת המעצר המבוקשת. בית המשפט קיבל גם את הערעור בעניין הפיקדון, והפחית את הסכום מ-30,000 ₪ ל-7,500 ₪, בהתחשב בקשייה הכלכליים של המערערת. בהחלטת בית המשפט נקבע כי אין להורות על הוצאות, והערעור התקבל.