רע"א 1869/15

תקציר

במקרה דנן, התנגד המשיב לבקשת ערעור אשר הוצע להידחות על יסוד הוראות סעיף 1(10) לצו בתי המשפט, הקובע כי על סוגים מסוימים של החלטות לא ניתן לערער. המשיב טען, כי המבקש כבר הסכים בדיוני קדם משפט להגביל את הסכסוך למסלול הראשון של ההסכם משנת 2009, שבעקבותיו מסר מומחה מטעם בית המשפט תסקיר בהסכמה הדדית. עם זאת, המבקש הביע חוסר שביעות רצון ממסקנות המומחה וניסה להרחיב את היקף המחלוקת, מהלך שבית המשפט דחה והורה למבקש להתמקד אך ורק בחישוב הרווח החשבונאי. המשיב עמד על כך שסיפק את כל המסמכים הנדרשים וטען כי כל צווי גילוי נוספים לא יחשוף מסמכים חדשים. ערכאת הערעור בחנה את החלטת בית המשפט המחוזי והגיעה למסקנה כי אין להתערב בה, שכן החלטותיו של בית המשפט הפרוצדורלי בעניינים כמו גילוי מסמכים נופלות תחת שיקול דעתו הרחב, אלא אם הן חסרות בסיס משפטי או גורמות לעיוות דין. בית המשפט המחוזי סבר כי המסמכים המבוקשים אינם רלוונטיים, שכן המחלוקת הצטמצמה באופן ספציפי לסוגיות שכבר נדונו בחוות דעת המומחה. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי המשיב טען כי גילה את כל המסמכים הרלוונטיים. לפיכך, ערכאת הערעור לא מצאה מקום לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בקשתם של המבקשים נדחתה אפוא, והם חויבו בהוצאות המשיב בסך 8,000 ₪.