ע"א 232/68

תקציר

פסק הדין מתייחס לשתי חלקות קרקע סמוכות, 44 ו-45, שבבעלות המערערת, שהיו חלק משטח גדול יותר שהופקע לצורך הרחבת כביש תל אביב-חיפה. חלקה 44 נלקחה כולה להרחבת הכביש, ואילו חלק מחלקה 45 הופקע אף הוא. המערערת תבעה פיצוי בגין הקרקע שנלקחה או ניזוקה. בית המשפט העליון קבע כי יש לשלם פיצויים עבור חלקה 44, שכן היא הופקעה כולה, אך לא עבור חלקה 45, שכן המדינה טרם תפסה חזקה בקרקע, למרות שהיא מיועדת להרחבת כביש. בית המשפט קבע כי על פי החוקים הרלוונטיים, פיצוי מגיע רק כאשר הקרקע נרכשת, נתפסת או נתפסת בפועל על ידי הרשויות. החוק משנת 1964 אמנם קובע את מועדי הרכישה לצורך חישוב רבע הקרקע הפטורה מפיצויים, אך אינו משנה את הדרישה כי הקרקע תילקח בפועל כדי להיות זכאית לפיצוי. אשר לטענת המערערת כי יש להתחשב בנזק לחלקה 45, מצא בית המשפט כי השמאים המומחים העריכו את שווי הקרקע בהתחשב בכל הגורמים הרלוונטיים, לרבות הנזק, ולפיכך לא היה מקום לפיצוי נוסף. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.