ת"א 36771-02-18

תקציר

השופט פסק לטובת התובעים בין השאר, והורה לנתבעת מס' 1 לשלם להם 148,239 ₪ כפיצוי בגין ליקויי בנייה בדירתם, בתוספת 11,616 ₪ כריבית והצמדה ממועד חוות דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט ועד למועד התשלום. סכום זה כולל גם 20% שכר טרחת עורך דין ו-8,000 ₪ הוצאות משפט. כמו כן הורה השופט לנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים סך של 10,000 ש"ח כפיצוי לא ממוני, אותו יש לחשב ממועד פסק הדין. השופט דחה את התביעה נגד הנתבע מס' 2 והורה לתובעים לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח לנתבע מס' 2. השופטת קיבלה את ממצאי המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אשר מצא מספר ליקויים בדירת התובעים, לרבות רטיבות במחסן הפנימי, היעדר תפר הפרדה ברחבת הכניסה וסדקים בקירות התמך מחוץ לדירה. השופטת הטילה את האחריות לליקויים אלה על הנתבע מס' 1, בונה הדירה, שכן הם נבעו מביצוע לקוי ולא מתכנון. עוד קבע השופט כי לנאשם מס' 1 ניתנו מספר הזדמנויות לתקן ליקויים אלה, אך הוא לא עשה כן. השופטת דחתה את טענות התובעים לליקויים נוספים, כגון מידות חלונות ואוורור בחדרים, וכן את טענותיהם להוצאות פינוי ועלות התקנת מסנן ממ"ד, שלא באחריות הנתבעים. עוד ציינה השופטת כי התיקונים שנדרשו בדירה אינם מצדיקים את פינוי התובעים מביתם. ככלל, קיבלה השופטת באופן חלקי את טענות התובעים, מצאה את הנתבעת מס' 1 אחראית לליקויי בנייה והורתה לה לפצות את התובעים בהתאם. השופט דחה גם את התביעה נגד הנתבע מס' 2, שהיה אחראי רק על התכנון ולא על הביצוע, וקבע כי הליקויים לא נבעו מתכנון לקוי.