ב"ל 59259-03-18

תקציר

פסק הדין דן בערעורו של התובע כנגד הנתבע, החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא לשלם לו קצבת נכות כללית מלאה. לתובע נקבעה קצבת נכות חלקית מעבודה בעקבות פגיעה בעבודה. התובע קיבל בעבר קצבת נכות, אשר הוונה במלואה. על פי חוק הביטוח הלאומי, היוון זה נחשב כתחליף לקצבת נכות מעבודה, כלומר התובע אינו יכול לקבל תשלום כפול של פנסיה. בית המשפט פסק לטובת הנתבעת, ודחה את תביעת התובעת מכמה טעמים. ראשית, החוק קובע כי יחיד אינו יכול לקבל קצבאות שונות מהמוסד לביטוח לאומי בו זמנית. מאחר שקצבת הנכות של התובע מעבודה הוונה במלואה, הוא אינו זכאי לקצבת נכות כללית אלא אם האחרונה נמוכה מהסכום שהיה מקבל מהראשונה. שנית, הנתבע זכאי להחזר כספים מצד שלישי, במקרה זה חברת ביטוח, רק עד לסכום ששילם הנתבע לתובע. זהו נוהג מקובל להבטיח כי התובע לא יקבל פיצוי מופרז וכי הנתבע לא יישא בנטל בלתי הוגן. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות התובע כי הפסיד פנסיה בת שנתיים, שכן הנתבע הבהיר כי הפנסיה תתחדש עם הגיעו של התובע לגיל 65. גם טענותיו של התובע בדבר חישובים שגויים בהיוון קצבתו ואי הפעלת תקנה מסוימת בוועדות שקבעו את נכותו נדחו, בעיקר בשל תקופת ההתיישנות אך גם בשל היותן עמומות וחסרות תמיכה. משכך, קבע בית המשפט כי יש לחשב את גמלת הנכות הכללית של התובע על פי הערכת הנתבע.