דב"ע מד/21 - 4

תקציר

המקרה נסוב סביב יחסי עובד-מעביד, בפרט לגבי עובדיו ונציגיו של האפוטרופוס הכללי, תאגיד עצמאי על פי דין. ההסתדרות, ארגון עובדים יציג, ערערה על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב, שפסק נגד תביעתה לנהל משא ומתן ולחתום על הסכם קיבוצי עם האפוטרופוס. בית הדין האזורי קבע כי עובדי האפוטרופוס הכללי הם למעשה עובדי מדינה שהושאלו לו על ידי המדינה, וכי הנציגים אינם עובדים אלא קבלנים עצמאיים. לפיכך, האפוטרופוס לא היה מחויב לשאת ולתת עם ההסתדרות. בית המשפט העליון הסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש כי האפוטרופוס, על אף היותו ישות משפטית עצמאית, אינו מחויב לבצע את תפקידיו באמצעות עובדיו ובמקום זאת יכול להאציל אותם לאחרים. עובדי המדינה שעבדו אצל האפוטרופוס אכן הועסקו על ידי המדינה ונפלו תחת יחסי עובד-מעביד של המדינה, וטענת ההסתדרות כי האפוטרופוס הוא מעסיקם האמיתי לא נתמכת. כמו כן, הנציגים נקבעו במפורש בחוק שלא לקיים יחסי עובד מעביד עם האפוטרופוס. החוק התייחס אליהם כאל "בני אדם" ולא כשכירים, ותנאי עבודתם הצביעו על יחסי קבלן עצמאיים. עבודתם הייתה מפוקחת על ידי האפוטרופוס, וניתן היה לדרוש מהם לספק ביטחון לעבודתם, שאינם מאפייני עובד טיפוסיים. דעת הרוב של הרכב בית המשפט העליון קבעה כי לא לעובדי המדינה ולא לנציגיהם התקיימו יחסי עובד-מעביד עם האפוטרופוס. אחד מחברי הפאנל הביע התנגדות חלקית, וטען כי הנציגים יכולים להיחשב כעובדי האפוטרופוס, שכן החוק אינו אוסר זאת מראש, ויש להשאיר את ההחלטה לשיקול דעתו של האפוטרופוס. עם זאת, ההתנגדות לא התקבלה, והערעור נדחה, תוך אישור החלטת הערכאה הנמוכה יותר.