ת"א 51668-01-17

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: בין התובע לנתבע נחתמו שני הסכמי הלוואה מחודש ינואר 2015: האחד על סך 300,000 ש"ח והשני על סך 500,000 אירו, שניהם בריבית שנתית של 12%. הנתבע לא עמד בפירעון שתי ההלוואות, מה שהוביל את התובע להגיש נגדו שתי תביעות נפרדות. לגבי ההלוואה בסך 300,000 ש"ח טען הנתבע כי מדובר בצ'ק ביטחון וכי הוא החזיר את ההלוואה באמצעות "הנהלת חשבונות" שהעביר לתובע נכסים שונים. עם זאת, השופטת לא מצאה כל ראיה התומכת בטענת הנתבע וקיבלה את טענת התובע כי ההלוואה לא נפרעה. בגין ההלוואה בסך 500,000 אירו טען הנתבע כי התובע חייב לו כסף, ולכן אינו צריך להחזיר את ההלוואה. השופטת שבה וצידדה בתובע, וציינה כי הנתבע לא הביא כל ראיה להחזר ההלוואה או לכך שהתובע חייב לו כסף. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת התובע בשני הסעיפים, והורה לנתבעת לפרוע את ההלוואות במלואן, בצירוף עמלות ועלויות נוספות. ההחלטה גם ביטלה את שיהוי ההליכים בעניינו של ההלוואה בסך 300 אלף שקל. השופט סיכם וקבע כי הנתבע לא הציג כל ראיה משכנעת שתתמוך בטענותיו, בעוד שטענות התובע וראיותיו היו משכנעות יותר.