ת"א 23308-06-19

תקציר

התובעים הגישו תביעה כנגד הנתבעים, בטענה כי הם נפגעו עקב נפילה שנגרמה כתוצאה מבור או חפירה בכביש בתחום שיפוטה של הנתבעת. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי טענת התובע חסרת שחר ודינה להידחות. השופט קיבל החלטה זו לאחר שבחן את הטענות ומצא כי התובע לא הצליח להוכיח את גרסתו לנסיבות התאונה. יש לציין כי תיאורו של התובע את האירוע, שכלל חור בכביש, לא נתמך במסמכים רפואיים עכשוויים או בעדויות של עדים. המסמכים הרפואיים שהוצגו לא הזכירו בור או חפירה כלשהם ובמקום זאת הצביעו על כך שהתובע נפל בחצר ביתם. הסברו של התובע לפער זה – כי המלווה מסר פרטים שגויים לצוות הרפואי – סותר את עדותו של המלווה לכאורה, ג'ורג'. יתר על כן, מסמכים אחרים, לרבות דו"ח תאונת עבודה והפניה לפיזיותרפיה, הזכירו אף הם נפילה בחצר, דבר המצביע על כך שגרסתו הראשונית של התובע לאירועים הייתה שונה מתביעתם הנוכחית. השופטת נקטה משנה זהירות בהערכת עדותו של התובע, מה גם שזו הראיה היחידה שהוצגה לצד שלהם בסיפור, ונטל ההוכחה מוטל עליהם. גרסתו של התובע לא אומתה על ידי עדים כלשהם, ועדותם הייתה חסרת אמינות. בנוסף, מתמליל חקירתו של עמיתו לעבודה של התובע, רומיאו מרון, עולה כי התובע נפל במדרגות, דבר שתאם את גרסתו של התובע עצמו בחקירה קודמת. השופט מצא כי ניסיונותיו של התובע לזלזל בדבריו של רומיאו לא היו משכנעים. מאחר שהתובע לא זימן את רומיאו להעיד, הסיק השופט כי הם חוששים מעדותו. בסיכומו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי טענות התובעים בדבר סיבת התאונה לא אומתו ולכן הורתה על דחיית התביעה. מאחר שלא נקבעה אחריות, הדיון במטרדים ובנזקים הפך למיותר. כמו כן הורה השופט לתובעים לפצות את הנתבע בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה בהעדר הצדדים, והסכום הסתכם ב-5,500 שקל.