ע"א 67/89

תקציר

המערערת, השוכרת דירות, ניכתה את מס התשומות בגין דירה שנרכשה המיועדת להשכרה. מנהל מע"מ סירב לאפשר את הניכוי, בטענה כי מדובר בעסקה מלאכותית או פיקטיבית, מה שהוביל למקרה. בית המשפט המחוזי הסכים עם הערכת המנהל, והניע את המערער לערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי אכן מדובר בעסקה מלאכותית, שכן עסקאות הרכישה והשכירות היו חסרות היגיון כלכלי והתבססו על ראיות מפוברקות. רכישת הדירה מומנה על ידי בתו וחתנו של המערער, שהתגוררו אף הם בדירה, אך המערער טען כי היא נרכשה לצורכי השכרה. בית המשפט מצא כי מטרת העסקה הייתה הימנעות ממס, ומשכך יכול היה מנהל המכס והבלו להתעלם ממנה לפי סעיף 138(א) לחוק מס ערך מוסף. פסק הדין הדגיש גם את ההבחנה בין עסקאות מלאכותיות לפיקטיביות, שהאחרונה פסולה לפי סעיף 13 לחוק החוזים. בראיות מכריעות נגד המערער, דחה בית המשפט העליון את הערעור, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והטיל על המערער הוצאות משפט. השופטת דורנר נתנה את פסק הדין, אליו הצטרפו השופטים ברק ולוין.