ע"ע 27496-08-19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין לטובת עובד שתבע את מעסיקו לשעבר, בעל רשת מרכולים, בגין זכויות סוציאליות שונות הקשורות להעסקתו ולסיום העסקתו. המעסיק חויב לשלם לעובד 326,608 ש"ח, שכללו פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות אחרות, ואילו מסכום זה נוכו 53,000 ₪ לכיסוי חובות העובד למעסיק. העובד החל לעבוד ברשת המרכולים בשנת 2005 ושימש כמנהל סניף. שכרם כלל שכר יסוד, שעות נוספות מדווחות ורכיבים שונים נוספים. העובד טען כי שכרו הקובע, כולל רכיבים מופרדים בדיה, היה 7,000 שקל נטו. המעסיק טען כי שכר היסוד עומד על 5,000 שקל ברוטו, עם תשלומים נוספים לפי שיקול דעתו של המנכ"ל. בית הדין קיבל את תביעת העובד וקבע את השכר הקובע על 7,000 שקל ברוטו. העובד הושעה באוגוסט 2016 לאחר שנמצא בשר שפג תוקפו בחנות שניהל. הם לא עבדו לאחר מכן, למעט תקופות קצרות, ובסופו של דבר עזבו את תפקידם. בית הדין קבע כי העובד פוטר ללא שימוע, ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום מלא של זכויותיו, ולכן המעסיק נדרש לשלם פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ודמי הודעה מוקדמת. בית הדין פסק גם לגבי זכויות סוציאליות נוספות להן זכאי העובד, לרבות פדיון חופשה שנתית, גמול שעות נוספות, פיצויי הלנה, תשלומי פנסיה, שכר ותק, משכורת 13 וקרן השתלמות. כמו כן חויב המעסיק בתשלום שכר טרחת עורך הדין של העובד, בסך 20,000 ₪. באשר לתביעתו הנגדית של המעסיק להשבת הלוואות שניתנו לעובד, ניכה בית המשפט 53,000 ₪ מהסכום המגיע לעובד, שכן המעסיק לא הצליח להוכיח את היקף החוב הנתבע. המעסיק ערער על פסק הדין של בית הדין האזורי וכן הגיש בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להגשת הערעור. בית המשפט נעתר לבקשה בחלקה, והותיר על כנו תשלום של 150,000 ₪ מהסכום שנפסק. השיהוי הותנה בכך שהמעסיק יפקיד את הסכום שנוכה או ערבות בנקאית בלתי מותנית בקופת בית המשפט עד למועד שנקבע. יתרת הסכום לא נשארה, בהתחשב בזכותו של העובד לקבל את זכויותיו הסוציאליות ובהימנעותו של המעסיק מלהציג טענות ממשיות בדבר הפגיעה באי עיכוב הביצוע.