ע"ע 142/08

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם זכאית המערערת, עובדת, לקבל תשלום בגין ימי חופשה שלא נוצלו, ואם כן, האם יש לקזז סכום זה כנגד נזקים שנגרמו למעסיק המשיב עקב אי עבודתה של המערערת בתקופת ההודעה המוקדמת. המשיב טען כי יש לדחות את הערעור משום שהתיק נדון כדיון מהיר, והמערער לא הגיש בקשה להארכת מועד לערעור. עם זאת, בית המשפט מצא כי למרות שהתיק סומן בתחילה כדיון מהיר, הוא התנהל כדיון רגיל והליך זה היה לגיטימי. עוד ציין בית הדין כי המערערת לא ערערה על אי פסיקת פיצויים בגין פיגור בפיצויי פיטורים. באשר לסוגיה העיקרית, אישר בית המשפט את ממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי, לפיהם המערערת נדרשה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת אך לא עשתה כן, תוך גרימת נזק למשיב. עם זאת, המשיב לא היה זכאי לכל פיצוי בגין נזקים אלה, שכן הם לא הוכחו כלכלית, והנזק שנגרם כתוצאה ממעשיו של המערער לא היה שווה ערך לנזק שנגרם על ידי עובד המתפטר ללא הודעה מוקדמת. לפיכך, קבע בית המשפט כי המערערת זכאית לפדיון ימי חופשה שלא נוצלו, ללא ניכויים, והורה למשיבה לשלם למערערת 17,406 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מאז נובמבר 2004. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים, ולא ניתן צו להוצאות.