ע"א 164/71

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס להסדר גירושין בין בעל ואישה. בית הדין הרבני הוציא צו המסיים את גירושי בני הזוג, כאשר הבעל היה אמור להישאר בדירת בני הזוג והאישה ויתרה על זכויותיה בו יחד עם כל פיצוי אחר. מספר שנים לאחר מכן, ביקש הבעל לתבוע זכאות בלעדית למשק חקלאי הממוקם אף הוא בבית חנניה, שהיה בבעלות משותפת של שני בני הזוג על פי רישומי מנהל מקרקעי ישראל. האישה סירבה להכיר בטענה זו והעניין הועבר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי פסק לטובת הבעל, אך האישה ערערה על החלטה זו וטענה כי התביעה הייתה צריכה להיות מופנית לבית הדין הרבני. בית המשפט העליון דחה את הערעור ברוב דעות. השופט ח' כהן טען כי כוונת הצדדים להסכם הייתה בסמכותו של בית המשפט המחוזי ולא של בית הדין הרבני, למרות שהאחרון הוציא את פסק הגירושין. עוד הדגיש כהן כי טענת האישה להסכמה שהושגה באמצעות מכות ואיומים הייתה צריכה להיות מופנית לבית הדין הרבני וכי איחורה של חמש שנים בהעלאת סוגיה זו פגע באמינותה. השופט לנדוי, בדעת מיעוט, סבר כי בקשת הבעל מצויה בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני, שכן ביקש לפרש את פסק דינו הקודם של בית משפט זה. לנדוי הוסיפה ומתחה ביקורת על ניסיונו של הבעל לבקש סעד בערכאות השונות וסברה כי היה מקום לקבל את הערעור ולהחזיר את העניין לבית הדין הרבני. בסופו של דבר, החלטת הרוב של בית המשפט העליון דחתה את הערעור, ואישרה את קביעת בית המשפט המחוזי כי הבעל זכאי למשק.