ע"א 47/88

תקציר

בעניין סוכנויות הפצת מזון מול יצרן מזון, דחה בית המשפט העליון את הערעורים שהגישו המערערים, שהיו מפיצים בלעדיים שנפגעו מהחלטת היצרן להפסיק את חוזי ההפצה. חוזים אלה, שלגביהם לא נקבע במפורש מועד סיום, הסתיימו לאחר תקופת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים בשל ירידה במכירות. בית המשפט קבע כי סבירותה של תקופת הודעה מוקדמת תלויה בגורמים שונים, כגון אופי המוצרים, ההשקעה והמאמץ של המפיצים ותלותם בחוזים אלה. השופטים חלקו נקודות מבט על תכליתה של הודעה זו, והתלבטו אם לאפשר למפיצים להחזיר השקעות או למצוא הכנסה חלופית. עם זאת, הוסכם בדרך כלל כי הודעה סבירה נועדה לענות על ציפיות שני הצדדים, שהניחו כי הם מעוניינים בחוזה שניתן לבטלו במסגרת זמן מאוזנת. במקרה זה, מאחר שהמוצרים לא דרשו השקעה מיוחדת ולמפיצים היו מקורות הכנסה אחרים, ההודעה המוקדמת בת שלושת החודשים נחשבה סבירה. כמו כן, נקבע כי המערערים, אשר הפיצו גם מוצרים מיצרנים אחרים, לא הוכיחו השקעות ממשיות בקידום מוצרי המשיב. לפיכך, אישר בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והדגיש גם כי יש להעריך את הכוונה העומדת מאחורי דרישת ההודעה על סמך ההקשר והכוונות של הצדדים המתקשרים ולא על פי סיווגים נוקשים. פסק דינה של השופטת דורנר, שנתמך על ידי הנשיא שמגר והשופט מלץ, אישר מסקנה זו, וכתוצאה מכך הוטלו הוצאות משפט על המערערים.