בר"מ 4281/06

תקציר

פסק הדין הנדון קשור למחלוקת על הפיצויים שתבעו המשיבים לפי סעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה כתוצאה מתכנית מפורטת ששינתה את ייעוד אדמתם. הוועדה המקומית דחתה את הטענה, אך המשיב ערער וביקש שומה נחרצת. השמאי המכריע פסק לטובת המשיבים, אך ועדת הערר התערבה וביטלה את החלטת השמאי, מה שהוביל את המשיבים לערער לבית המשפט לעניינים מנהליים. בית המשפט פסק לטובת המשיבים, קיבל את ערעורם והורה לוועדה המקומית לשלם את הפיצויים כפי שייקבע על ידי השמאי המכריע. לאחר מכן הגישה הוועדה המקומית בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר, אך בקשתה נדחתה. להלן הסיכום בן הפסקה של פסק הדין: עניינו של פסק הדין במחלוקת על הפיצויים הנתבעים על ידי המשיבים בשל שינוי בתכנון מקרקעיהם. בית המשפט דחה את בקשת הוועדה המקומית למתן רשות ערעור, ואישר את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים לטובת המשיבים. החלטה זו מחייבת את הוועדה המקומית לפצות את המשיבים בגין ירידת ערך מקרקעיהם שנגרמה עקב תכנית מפורטת. בצדק קבע בית משפט קמא כי מצבם של המשיבים הורע באופן בלתי הפיך עקב התוכנית, וזיכה אותם בפיצויים. בית המשפט גם הגביל כראוי את היקף ההתערבות בחוות דעתו של השמאי המכריע, שהיטיבה עם המשיבים. זאת ועוד, טענות הוועדה המקומית בדבר טעויות שמאות היו חסרות בסיס ונגעו לעניינים עובדתיים. משנפגעו זכויות המשיבים, חל החריג שנקבע בפרשת קהתי, והתכנית המתקנת לא שינתה זאת. בקשת רשות הערעור נדחתה, והוועדה המקומית חויבה לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 20 אלף שקל.