תפ"ח 4029/07

תקציר

השופט, השופט י' אלרון, קבע כי המבקש, שזוכה מאשמת עבירת מין, אינו זכאי לפיצוי מאוצר המדינה כאמור בסעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. ההחלטה התקבלה על סמך בחינת שני תנאים הקבועים בחוק. ראשית, השופט מצא כי קיימת הצדקה להאשמה למרות זיכויו של המבקש, שכן התשתית הראייתית של התביעה סבירה וזהירה. השופט הדגיש כי הזיכוי עצמו אינו תנאי מספיק לפיצוי ויש לבחון את ראיות התביעה שהובילו להגשת כתב האישום. במקרה דנן, הודעותיה המפורטות של בתו של המבקש, המתארות מעשים מיניים שבוצעו בה, הצדיקו את כתב האישום, והכחשת המבקש לא הסירה את חוסר הוודאות ביחס להאשמות. שנית, השופט קבע כי אין "נסיבות אחרות המצדיקות" פיצוי. השופט התייחס לאופיו המעורפל של תנאי זה, מתוך כוונה לאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים כאשר התרשם ממכלול הנסיבות המצביעות על כך שנעשה לנתבע עוול. עם זאת, מאחר שאופי זיכויו של המבקש לא הצביע בבירור על חפותו, ובהתחשב במשך המשפט הקצר יחסית, בהיעדר פגמים בהתנהלות התביעה, ובנזקי המבקש האופייניים לכל אדם שהועמד לדין, הגיע השופט למסקנה כי לא התקיימו נסיבות מיוחדות המצדיקות פיצוי. השופט אלרון הציע לדחות את הבקשה, החלטה עליה הסכימו השופטים ר' סוקול וצ' סעב. המבקש יוצג על ידי סנגוריה ציבורית, והשופטים הדגישו כי התביעה פעלה בסבירות ובמקצועיות.