בר"מ 9287/17

תקציר

הבקשה שהוגשה בפני בית המשפט נגעה לתוכנית הר/2000א', שמטרתה שינויים בתכנית המתאר לאזורי מגורים בתוך הרצליה. תכנית זו אפשרה תוספת זכויות בנייה הכוללת שיפורים תכנוניים, התקנת מעליות ותוספת קומות, מותנית בהמשך הליכי התכנון ובאישור הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הרצליה. בעלי קרקעות בהרצליה, לאחר שרכשו קרקע לאחר אישור התוכנית, ביקשו לממש זכויות אלה. עם זאת, הוועדה המקומית דרשה היטל השבחה בגין אישורים אלה, מה שהוביל לערר לוועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה בתל אביב. ועדת הערר, בהתאם לתקדים מפרשת אליק רון, סברה כי הזכויות אינן ודאיות והציעה שני אירועי מס: האחד להכללת התכנית והשני לאישור זכויות, והמליצה על הערכת שווי על בסיס מסגרת זו. הן הוועדה המקומית והן בעלי הקרקע ערערו על החלטה זו. בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו צידד מאוחר יותר בוועדה המקומית, וקבע כי אירוע מס אחד התרחש עם אישור הזכויות על ידי הוועדה, תוך שהוא מפנה להחלטות בתיקי אליק רון וגוזלן. בית המשפט הדגיש את חוסר הוודאות במימוש הזכויות וציין את המודעות הפוטנציאלית בשוק לדרישת ההיטל. ההחלטה לא הכירה בהשבחה מהכללת תכנית גרידא, שכן זכויות דומות יכלו להיות מאושרות קודם לכן על ידי הוועדה המקומית. בעלי הקרקע טענו להכרה באישור התוכנית כאירוע השבחה, תוך שהם מצטטים פסקי דין לאחר הגשת הבקשה כמו פרשת אקרו. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה לבחון מחדש את הקריטריון הקבוע היטב המאפשר ערעורים לעתים רחוקות, במיוחד כאשר שאלות רחבות יותר נעדרות. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את הבקשה מבלי להטיל הוצאות, ואישר מחדש את החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעניין אירוע המס היחיד הקשור לאישור זכויות.