ת"א 2043/05

תקציר

התובע, יזם שחלומו היה להיות קבלן מוביל, ניהל את ענייניו הפרטיים והעסקיים מול הבנק הנתבע במשך מספר שנים. בשנת 1996 החל התובע למשוך סכומי עתק מחשבונותיו למימון עסקיו מבלי להעמיד לבנק ביטחונות שווי ערך. למרות שהבנק התיר זאת בתחילה, בהמשך החליט לשים קץ לנוהג זה ודרש מהתובע לעבור לשיטה אחרת בה יתאפשרו משיכות רק כנגד הפקדות בחשבון. הדבר הוביל למשבר עבור התובע שכן הוא לא הצליח להשלים את הפרויקטים שלו ונאלץ למכור את נכסיו לכיסוי חובותיו. התובע תבע את הבנק על ניצול כוחו והרס עסקיו בחוסר תום לב. בית המשפט מצא כי טענות התובע בדבר הסכם אשראי בלתי מוגבל עם הבנק אינן על הסף. גם התנהלות הבנק נמצאה כחסרת אחריות שכן לפתע הפסיק לכבד את שיקי התובע ללא התראה מוקדמת, למרות שעסקיו של התובע התנהלו באותה עת כסדרם. הסבריו של הבנק להתנהגות זו היו בלתי מובנים, ומעשיו הביאו לקריסת עסקיה של התובעת. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי התובע לא שיעבד נכסים כמובטח ופנה לבנקים אחרים לקבלת הלוואות, מה שמעיד על כך שהיה מודע לדרישות הבנק. באשר לקשר הסיבתי בין התנהלות הבנק לבין נזקי התובע, קיבל בית המשפט חלק מטענות התובע ודחה אחרות. לתובע נפסק פיצויים בגין הנכסים שנמכרו ברחוב בליטנטל, רחוב סיטונית, רחוב אורכידאה, רחוב סייפן, ובגין עוגמת נפש. הסכומים שנפסקו התבססו על הערכות שמאי הנתבעת, שכן הערכות התובע לא היו עקביות והתבססו על נתונים לא מאומתים. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות סבירות ושכר טרחת עורך דין. בסך הכל חויב הבנק לשלם לתובע פיצויים בסך 327,800 ₪ והוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 180,000 ₪. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 3.7.2012.