ע"ב 912026/99

תקציר

התובע, עובד הנתבעת מזה 36 שנים, תבע הפרשי שכר שונים הקשורים להעסקתו ולסיום העסקתו. הנתבעת טענה כי התובע פוטר מטעמי משמעת ולכן אינו זכאי לחלק מהתשלומים הנתבעים. בית הדין קיבל את גרסת הנתבעת לאירועים שהובילו לפיטורי התובע, וקבע כי התובע ביצע מספר עבירות משמעת חמורות. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנתבעת ויתרה על זכותה לשלול מהתובעת פיצויי פיטורים ותשלומי תקופת הודעה מוקדמת בכך שהסכימה לשלמם ללא תנאי. באשר לטענות להפרשי שכר במהלך העבודה, דחה בית הדין את התביעות לגמול שעות נוספות, תוספת ותק והפרשי גמול מילואים, מאחר שהתובע לא הביא ראיות או חישובים מספיקים לתמיכה בטענותיו. בגין תשלומים הקשורים לסיום העסקה, פסק בית הדין לתובע תקופת הודעה מוקדמת ארוכה יותר מזו שנתנה הנתבעת, וקבע כי הנתבעת חברה בהתאחדות תעשיינים ולכן מחויבת להסכם הקיבוצי הרלוונטי. עוד קבע בית המשפט כי לא ניתן לקזז את התמורה בגין תקופת ההודעה המוקדמת כנגד החופשה השנתית שנפדה. כמו כן נפסקו לתובע הפרשי פיצויי פיטורים, שכן בית הדין מצא כי מדובר בעובד חודשי ולא בעובד יומי, כפי שנטען על ידי הנתבעת. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובעת להלנת פיצויי פיטורים ומצא כי קיימת מחלוקת אמיתית בנוגע לחבות. בית המשפט דחה גם את התביעה לפדיון ימי חופשה שנתית נוספים ואת התביעה להפרשה חשבונאית בגין הפרשות לקרן פנסיה, בשל היעדר ראיות מספיקות ושיהוי ניכר בהגשת התביעה. באשר לטענות הקיזוז של הנתבע, דחה בית המשפט את רובן מחוסר פירוט או ראיות. בית הדין קיבל אמנם את תביעת התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, אך ציין כי הנתבעת הסכימה לכך ללא תנאי. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.