ע"א 99/90

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק במחלוקת על בעלות על חלקת קרקע, ובפרט האם יש לרשום אותה על שם המשיב או המערער, שירש את עזבונו של הבעלים הקודם. המשיב הגיש בשנת 1988 תביעה לחלוקת המקרקעין שווה בשווה בינו לבין המערערת, בהתבסס על הסכם מכר בין הבעלים הקודם (אביו) לבין בניו (המשיב וראשיד, אביו של המערער). בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיב, אך בית המשפט העליון הפך החלטה זו בערעור. לטענת בית המשפט העליון, המשיב לא סיפק עילות מספיקות לפי סעיף 93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, המאפשר תיקון רישום מקרקעין בנסיבות מוגבלות, כגון רישום במרמה או השמטת זכויות מהמרשם החדש. בית המשפט פירש סעיף זה בצמצום, שכן הוא חריג לסופיות רישום המקרקעין. זאת ועוד, טענת המשיב בדבר טעות בהחלטת פקיד ההסדר לא היוותה עילה מספקת לתיקון, מה גם שהוגשה 30 שנה לאחר הסדר הפשרה. השופט ט' אור, יחד עם השופטים א' ברק וש' לוין, פסקו לטובת המערער, דחו את תביעת המשיב וחויבו לשלם למערער שכר טרחת עורך דינו והוצאותיו.