ע"א 326/09

תקציר

המערערת הגישה תביעה לבית משפט השלום להוצאת המשיבים מדירה ששכרו מחברת יוסף בע"מ. המשיבים הפרו לכאורה את הסכם השכירות בכך שלא שילמו את מלוא דמי השכירות. המערערת, שרכשה את הדירה מחברת יוסף בע"מ, טענה כי יש לפנות את המשיבים ולשלם את יתרת דמי השכירות ואגרות נוספות. המשיבים טענו כי אין להם יריבות עם המערערת וכי מעולם לא הסכימו לשלם לה כסף. עוד טענו כי שילמו לחברת יוסף בע"מ כדי להאריך את חוזה השכירות עד לשנת 2009 וכי החברה של המערערת הוקמה כדי להקשות על השוכרים. בית משפט קמא העניק למשיבים רשות להתגונן, אך הם לא העמידו את הבטוחות הנדרשות במסגרת הזמן הנתונה. המערערת ביקשה פסק דין לטובתה, אך בית משפט קמא סירב והפחית את סכום הערבות. בסופו של דבר, דחה בית משפט קמא את טענת המערערת, בקובעו כי לא הוכיחה בעלות על הדירה, תוך מתן משקל לתנאי מתלה בחוזה המכר, ואי הבאת ראיות מספיקות להעברת הזכויות. המערער ערער וטען כי החלטות בית משפט קמא היו שגויות. עם זאת, ערכאת הערעור הסכימה עם נימוקיו של בית משפט קמא ודחתה את הערעור. ערכאת הערעור ציינה כי ממצאיו העובדתיים והמהימהיים של בית משפט קמא התבססו בצדק על הראיות שהוצגו ואין להתערב בהם. באשר לטענות המערער בדבר הפחתת סכום הערבות, ציין בית המשפט כי החלטות ביניים יכולות להישקל מחדש על ידי בית משפט קמא על יסוד טענות חדשות. למשיבים נפסקו הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ מהמערערת.