עב"ל 470/06

תקציר

מדובר בערעור על פסק דין ששלל מאישה גמלת הבטחת הכנסה עבור החודשים מאי ויוני 2004 משום שנסעה לטאבה באותם חודשים. המערערת טוענת כי על בית המשפט לפרש את הדין הרלוונטי כמבחין בין יציאות קצרות וארוכות מישראל, ובין יעדים רחוקים וקרובים. היא גם מדגישה את ההסדרים המיוחדים לנסיעה לטאבה, הפטורים מאגרות, וקובעת כי יש להתחשב במטרת נסיעתה, להקל על מחלתה הנפשית. המוסד לביטוח לאומי משיב כי החוק ברור וחד משמעי, ואינו עושה הבחנה על בסיס משך הנסיעה או סיבתה. היא רואה בכל נסיעה מחוץ לישראל, כולל למדינות סמוכות כמו מצרים, יציאה מהארץ. בית המשפט מסכים עם פרשנות המוסד לביטוח לאומי לחוק. הוא מדגיש כי חוק הבטחת הכנסה הוא טריטוריאלי ומטרתו לספק אמצעי מחיה מינימליים למי שנמצא בתחומי מדינת ישראל. המחוקק מניח שמי שעוזב את הארץ פעמיים בשנה יש לו הכנסה מספקת ואינו זקוק לגמלה. בית המשפט מציין גם את חוסר המעשיות של עריכת הבחנות על בסיס משך הנסיעה או סיבתה. עם זאת, בית המשפט עושה הבחנה בין יציאה מהארץ לבין שהייה בחו"ל, המנתקת את הקשר לארץ, לבין טיולי יום בלבד. מאחר שהמערערת עזבה את ישראל ושהתה בטאבה פעמיים בחודש מאי 2004, היא אינה זכאית לגמלה בגין חודש זה. אך מכיוון שנסיעתה לטאבה ביוני 2004 הייתה טיול יום, היא אמורה לקבל את ההטבה עבור אותו חודש. לפיכך, הערעור מתקבל לחודש יוני 2004 אך נדחה לחודש מאי 2004, ללא פסיקת הוצאות למי מהצדדים.