בד"מ 9/97

תקציר

הנתבע, עורך דין במקצועו, הואשם בהפרת סעיף 61(3) לחוק לשכת עורכי הדין לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה מחברה אותה ייצג. ההפרה נסובה סביב התנהלות הנתבע בנוגע לתצהיר חתום של מנהל החברה, שהוגש לבית המשפט. התצהיר החתום היה חתימת 'בלנקו', כלומר נחתם לפני הוספת התוכן. תוכן התצהיר נכתב בכתב יד ולאחר מכן הוקלד, כאשר המנהל חתם על הגרסה שהוקלדה מבלי לעיין בה. העתק התצהיר בכתב יד, שהיה זהה לתצהיר שהוקלד, הוצג כראיה. התביעה טענה כי התצהיר בכתב יד נוצר בדיעבד ולא הוצג תחילה בפני בית המשפט, דבר שהנאשם הכחיש. הרכב השופטים, לאחר ששקל את הטענות, קיבל את טענת הנתבע כי התצהיר בכתב יד נכתב ונחתם לפני שניתנה חתימת ה'בלנקו'. הם ביססו החלטה זו על קיומו של התצהיר בכתב יד ועל ההסבר ההגיוני ליצירתו. הפאנל בחן גם את פרשות מזוז וישי, אך הבדיל אותן מהמקרה הנוכחי בשל הבדלים מהותיים בעובדות. בסופו של דבר החליט ההרכב כי מעשיו של הנאשם, אף שהפגינו חוסר זהירות, אינם עולים כדי עבירה על חוק לשכת עורכי הדין. הנאשם זוכה מהעבירה.