ע"ע 1397/02

תקציר

במקרה של שושנה קורקוס נגד "שנב", חברת אבטחה וניקיון, ערערה המערערת על החלטת בית הדין האזורי, שהתמקדה בעיקר בזכאותה לתוספת שכר. הערעור נבחן על ידי המשנה לנשיאה אלישבע ברק-אוסוסקין, בעקבות טיעונים נגד הפסיקה הראשונית של השופטת נאוה וימן לצד שני נציגי ציבור. קורקוס, שעבד הן כמנקה והן כרכז ברפאל באמצעות חברות כוח אדם שונות, טען להפחתות שכר לא חוקיות עבור ימי שישי שלא שולמו וביקש תוספת שכר, בנימוק של מעבר לשבוע עבודה בן חמישה ימים. בנוסף, היא טענה להעלאות שכר לא מותאמות על בסיס ותק, דמי הבראה במשרה מלאה, פיצויי פיטורים מלאים ופיצוי בגין אי הפרשות למבטחים. עם זאת, בית המשפט המחוזי לא מצא סיבה מוצדקת לחלוק על פסק דינו המקורי. תביעתה של המערערת לתוספת שכר נבחנה במיוחד, כאשר בית המשפט קבע כי התשלום הראשוני עבור שעות שישי במשך ארבע שנים היווה הסכם חוזי שבשתיקה. למרות זאת, צוין כי לאחר הפסקת התשלום חזרו העובדים, לרבות המערערת, לעבודתם לאחר שביתה קצרה, תוך קבלת הפחתת השכר בשוגג במשך שלוש שנים. משכך, נדחה הערעור בעניין תוספת שכר. טענות אחרות בעניין פיצויי פיטורים והבראה נדחו אף הן, תוך שמירה על מסקנות בית המשפט הקודם. בסופו של דבר, פסק הדין לא מצא טעם לשנות את הממצאים המקוריים, והערעור נדחה כאשר כל צד מכסה את הוצאותיו, כפי שהוכרז ביום 1.6.04, בהיעדרם של הצדדים.