עמ"נ 13193-02-13

תקציר

התערבותו של בית המשפט בפעולה מינהלית תלויה בסבירות החלטת הרשות המינהלית. במקרה זה, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטות המנכ"ל או ועדת הערר, שתיהן היו סבירות. המערערת אינה מכחישה כי התקיימו התנאים החוקיים להטלת עיצום כספי, אך טוענת כי יש לבטל את התקנות. עם זאת, לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לבטל את התקנות, והוא יכול לבחון את החלטת ועדת הערר רק בגבולות סמכותה של האחרונה. חובת הדיווח מעוגנת בחקיקה ראשית, ממנה משתמע גם כי יש לדווח בסמוך לאחר חתימת הסכם המכר. החוק אמנם אינו מציין במפורש את המועד האחרון לדיווח, אך חקיקת המשנה מפריטה את המועד המדויק. בית המשפט מוצא כי סביר שהדיווח ייעשה בתוך שנה מחתימת ההסכם. זאת ועוד, העיצום הכספי המוטל הוא עיצום אזרחי מינהלי ולא פלילי, שכן הוא מוטל בהליך מנהלי ואינו דורש הוכחת כוונה פלילית או נזק. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לכיסוי הוצאות המשיב.