ע"ז 13491-05-16

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לצו ירושה בעקבות פטירת אב לשני ילדים, התובעת גב' XXX והנתבע מר XXX. הבקשה הוגשה על ידי התובעת, בבקשה כי שני האחים יירשו את עיזבון אביהם בחלקים שווים. עם זאת, הנתבע הגיש בעבר צוואה שנכתבה כביכול על ידי אביהם, בה הוריש את כל עזבונו לנתבע. פסק דינו של בית המשפט פסל את הצוואה, בהתבסס על שני טעמים עיקריים. ראשית, נקבע כי האב אינו כשיר בעת עריכת הצוואה. שנית, וחשוב מכל, בית המשפט מצא כי הנתבע זייף את הצוואה והיה הנהנה העיקרי. למרות ממצאים אלה, הנאשם לא הורשע באישומים פליליים כלשהם. השאלה הנוגעת לחוק הירושה התעוררה בשל הוראות סעיף 5(א)(2) הפוסל מי ש"הורשע בהסתרה או בהשמדה של צוואתו האחרונה של המצווה, או בזיוףה, או בתביעה על פי צוואה מזויפת" מירושת המצווה. התובע טען כי יש לפסול את הנתבע מלרשת את עיזבון אביהם לפי סעיף זה, למרות היעדר הרשעה פלילית. התובע התייחס לפרשנויות שונות של החוק בפסקי דין קודמים, מהם עולה כי הרשעה פלילית אינה דרישה לחלופה הרביעית בסעיף - תביעה על פי צוואה מזויפת. עם זאת, בית המשפט העדיף את הגישה הפרשנית המחייבת הרשעה פלילית בכל החלופות הנזכרות בסעיף 5(א)(2). פרשנותו המילולית של החוק, כמו גם פרשנותו התכליתית, הביאו את בית המשפט למסקנה כי תנאי להרשעה הוא תנאי הכרחי לפסילת יורש. עקרון "אין חוטא נשכר" וההשפעה המרתיעה של החקיקה נתפסו כחלים על כל המצבים המוזכרים בסעיף. יתר על כן, הגישה הזהירה נדרשה בהתחשב באופייה הייחודי של זכות הירושה, שהיא זכות קנויה ומותנית כאחד. בסופו של דבר, בית המשפט פסק לטובת הנאשם, וקבע כי מאחר שאין הרשעה פלילית, לא ניתן לשלול מהנאשם את הזכות לירושה. לפיכך, הבקשה המקורית לצו ירושה, המחלק את העיזבון שווה בשווה בין התובע לנתבע, התקבלה. עוד צוין בפסק הדין כי על כל צד לשאת בהוצאותיו המשפטיות.