ת"א 23249-05-14

תקציר

מדובר בשני נתבעים שנתנו שיקים דחויים לתובע, נותן שירותי מטבע, במסגרת עסקאות הלוואה חוץ בנקאיות. הנתבעים טענו כי ההלוואות הפרו את חוק הסדרת ההלוואות החוץ בנקאיות מבחינת שיעורי הריבית והיעדר חוזי הלוואה בכתב, ולכן אין לחייב אותם בפירעון הצ'קים. התובעת, לעומת זאת, טענה כי מדובר בעסקאות בניכיון שיקים ולא בעסקאות הלוואה, ולכן חוק ההסדרה אינו חל. בית המשפט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי אכן מדובר בעסקאות הלוואה הכפופות לחוק ההסדרה. השופט ציין כי עסקאות הניכיון כביכול היו למעשה עסקאות הלוואה מובטחות בבטוחות, ולכן חל חוק ההסדרה. זאת ועוד, התובעת לא המציאה חוזה הלוואה בכתב כנדרש בחוק ההסדרה, וכן לא הצליחה להוכיח את חבות הנתבעים כלפיה. השופטת הדגישה כי על התובע, כמלווה, מוטל נטל ההוכחה להסביר ולספק תיעוד לפרטים החשבונאיים של החוב הנטען לרבות סכומי קרן ההלוואה, החזרים וריביות. עם זאת, המסמכים של התובעת לא היו מספיקים וחסרים שקיפות, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. כתוצאה מכך, דחתה השופטת את טענות התובע והורתה על סגירת תיקי ההוצאה לפועל, תוך פסיקת הוצאות משפט ושכ"ט עורכי דין לנתבעים.