סע"ש 30053-05-18

תקציר

התובעת, עובדת במקצועה, תבעה את הנתבעים בגין טענות שונות הקשורות לעבודה. המחלוקת העיקרית הייתה בנוגע לשכרו של התובע, כאשר התובעת תבעה תעריף שעתי של 35 ₪ והנתבעים טענו לתעריף נמוך יותר. בית המשפט קיבל את גרסת התובע, וקבע כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם. עוד קבע בית הדין כי יש לראות את הנתבעים כמקום עבודה אחד, על אף היותם ישויות משפטיות נפרדות, שכן מדובר בסניפים שונים של אותה רשת מסעדות, והמעבר של התובעת ביניהם היה מהיר וחלק. באשר לנסיבות סיום העסקתה של התובעת, קיבל בית הדין את גרסת הנתבעים לפיה התובעת עזבה מרצון ולא פוטרה. כתוצאה מכך נדחו התביעות לפיצויי פיטורים ותקופת הודעה מוקדמת. עם זאת, בית הדין מצא כי התובעת זכאית לתשלומים שונים מהנתבעים, לרבות הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות (25,088 ש"ח), פדיון חופשה (1,080 ש"ח), דמי חגים (1,120 ש"ח), הפרשות לפנסיה (1,693 ש"ח) ופיצויים בגין הפרות של חוקי ההודעה לעובד והגנת השכר (5,000 ש"ח ו-15,000 ש"ח, בהתאמה). כמו כן חויבו הנתבעים לשלם לתובע את הוצאותיו, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. הסכום הכולל שחבו הנתבעים לתובע עמד על 42,081 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.2018.