ע"ר 27834-10-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים אפשריים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של פסק הדין בע"ר 27834-10-25** פסק דין זה, שניתן על ידי כבוד השופט דוד מינץ, דן בערעור על החלטת רשמת לדחות בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף. המערערת, עורכת דין המייצגת את עצמה, ביקשה להאריך את המועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון, אשר דחה על הסף עתירתה המקורית. **עקרונות משפטיים מרכזיים:** 1. **שיקול דעת הרשם וערעור עליו:** פסק הדין מדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לרשם בית המשפט בבקשות להארכת מועד. כפי שצוין, ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעת זה "בנקל", אלא רק במקרים חריגים. עיקרון זה מבטא את יעילות הדיון ואת הרצון לצמצם דיונים חוזרים על החלטות דיוניות. 2. **חישוב מועדים בהליכים לפני בית המשפט העליון:** * **הכלל בעניין פגרות:** נקבע באופן חד משמעי כי בחישוב המועד להגשת עתירה לקיום דיון נוסף, **הפגרה באה במניין הימים**. קביעה זו סותרת, לכאורה, את פרשנותה הראשונית של המערערת, אשר סברה כי ימי פגרת פסח אינם באים במניין הימים. * **תחולת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות:** הובהר כי תקנות סדר הדין בדיון נוסף, תשמ"ד-1984, קובעות מועדים בעלי כוח עצמאי ונפרד, שאינם תלויים בסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות. סעיף זה, אשר קובע כי ימי פגרה אינם באים במניין הימים, אינו חל על המועדים להגשת בקשה לקיום דיון נוסף. זוהי הלכה מבוססת, המחזקת את ההבחנה בין סוגי הליכים שונים. * **משמעות האיחור:** נקבע כי איחור של ארבעה ימי עבודה (או עשרה ימים, בהתאם לחישוב המלא) בהגשת עתירה לקיום דיון נוסף, כאשר המועד הוא 15 יום, אינו נחשב זניח. 3. **"טעם מיוחד" להארכת מועד:** הדרישה להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד היא אבן יסוד בהחלטת הרשמת, אשר אומצה על ידי בית המשפט. * **טעות בתום לב:** טעות של עורך דין המייצג את עצמו, אף אם נעשתה בתום לב, אינה עולה כשלעצמה כדי "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד, במיוחד כאשר הפסיקה קובעת עקרונות ברורים לחישוב מועדים. * **נסיבות אישיות:** הטענה בדבר נסיבות אישיות (סעוד אם בבית חולים) נדחתה, מאחר שלא גובתה באסמכתאות. חוסר הוכחה של נסיבות אלה מנע את קבלתן כ"טעם מיוחד". 4. **התנהלות דיונית:** * **התייחסות לתגובה באיחור:** בית המשפט אישר כי הרשמת הגיעה למסקנתה גם מבלי להידרש לתגובה שהוגשה באיחור, ולכן טענת המערערת בנוגע להתחשבות בתגובה באיחור נדחתה. * **התנהלות משתלחת:** הדבר הבולט ביותר בהקשר זה הוא ההערה בדבר סגנון ה"משתלח" של הערעור, אשר נחשב כמפר את תקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. התנהלות זו מצדיקה, כשלעצמה, דחיית הערעור על הסף. זהו חידוש משמעותי בהתייחסות בית המשפט להתנהלות דיונית בלתי ראויה, המשמשת עילה לדחייה. 5. **אמות מידה מצומצמות לבחינת עתירות לקיום דיון נוסף:** בית המשפט מזכיר כי אמות המידה לקבלת עתירה לקיום דיון נוסף הן מצומצמות, ובפרט כאשר העתירה המקורית נדחתה על הסף ללא צורך בתגובה. עובדה זו מחזקת את הקושי הקיים בבקשות להארכת מועד להגשת עתירה כזו. **חידושים אפשריים:** * **החמרת הגישה בנוגע להתנהלות משתלחת:** ההחלטה לדחות את הערעור "אף מטעם זה בלבד" בשל הסגנון המשתלח של הערעור, מהווה אינדיקציה להתחזקות הגישה של בתי המשפט כלפי שמירה על כבוד בית המשפט והתנהלות הולמת בהליכים משפטיים. הדבר מדגיש את החשיבות שבית המשפט מייחס לנימוס הדיוני, גם כאשר מדובר בעורך דין המייצג את עצמו. * **הדגשת ההבחנה בין סוגי הליכים בעניין חישוב מועדים:** חידוש פחות משמעותי, אך חשוב, הוא ההבהרה הנחרצת כי תקנות סדר הדין בדיון נוסף קובעות מועדים נפרדים שאינם מושפעים מסעיף 10(ג) לחוק הפרשנות. הדבר מחזק את האוטונומיה של תקנות אלו. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את המחויבות לעקרונות דיוניים קיימים, במיוחד בכל הנוגע לחישוב מועדים, הצורך ב"טעם מיוחד" להארכת מועד, ושיקול הדעת של הרשם. ההחלטה מהווה גם הצהרה ברורה בדבר חשיבות ההתנהלות ההולמת בהליכים משפטיים, ומבססת את האפשרות לדחות ערעור אף על בסיס התנהלות בלתי ראויה, ללא קשר לגופו של הדיון. העובדה שהמערערת היא עורכת דין המייצגת את עצמה מחמירה את המצב, שכן ממנה מצופה היכרות טובה יותר עם הדין הפרוצדורלי.