תמ"ש 23980-01-21

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב זוג נשוי שבו האישה, שהצהירה כי אין בכוונתה להתגרש מבעלה, עתרה לאיזון משאבים – מונח המוגדר בחוק יחסי ממון. האישה טענה כי מאחר שחלפו שנתיים ממועד הגשת תביעת הרכוש, על בית המשפט להורות על איזון משאבים, למרות שלא הייתה לה כל כוונה להתגרש מבעלה. השופט פסק לטובת הנתבע (הבעל) וקבע כי הכלל, לפי חוק יחסי ממון, הוא שהזכות לאיזון משאבים קמה רק עם התרת הנישואין. סעיף 5א לאותו חוק – עליו קיוותה התובעת להסתמך – מהווה חריג לכלל זה, המאפשר איזון מוקדם של משאבים רק אם אחד מבני הזוג מעכב את הגירושין ואינו מאפשר את פקיעת הנישואין. השופטת הדגישה כי מטרת סעיף זה היא לסייע לבן הזוג המגיש תביעה לחלוקת רכוש כאשר בן זוגו מסרב לסיים את קשר הנישואין. זאת ועוד, השופטת ציינה כי טענת התובעת כי מצבה הנפשי של הנתבעת מונע מהם לפרק את נישואיהם אינה רלוונטית, שכן היא הצהירה כי אין בכוונתה להתגרש ממנו. גם טענת התובע בדבר מניעת השימוש בכספים בחשבון הבנק המשותף שלהם לא הייתה רלוונטית, שכן כספים אלה נופלים תחת דיני השיתוף ולא איזון המשאבים. השופטת גם דחתה את התייחסותה של התובעת לסעיף 75 לחוק בתי המשפט, בקובעה כי חוק יחסי ממון צריך לקבל קדימות על פני הדין הכללי. לסיכום, השופטת הורתה על מחיקת התביעה וקבעה כי על התובעת לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת, שנקבעה על סך של 10,000 ₪, והתירה את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.