דנ"פ 4052/01

תקציר

פסק הדין דוחה את בקשת העותר לדיון נוסף בפסק דינו הקודם של בית המשפט העליון. העותר, שהורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ושידול לרצח בבית המשפט המחוזי, ערער על הרשעתו, אך בית המשפט העליון הרשיע אותו בעבירה החמורה יותר של ניסיון לרצח. העותר ביקש לבחון מחדש פסק דין זה, בטענה כי לבית המשפט אין סמכות להרשיעו בעבירה שבגינה זוכה בבית המשפט המחוזי, מה גם שהמדינה לא ערערה על הזיכוי. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי בסמכותו לשקול מחדש את פסק הדין כולו בעת הגשת ערעור, גם ללא ערעור מטעם המדינה, בהתבסס על פסיקה קודמת והוראות חוק סדר הדין הפלילי. בפסק הדין נקבע כי חלקו של העותר באירועים הפליליים חורג מעבר לשידול וכי יש להגדירו כמבצע במשותף. בית המשפט הדגיש כי סמכות זו מוגבלת למקרים בהם ניתנה למערער הזדמנות נאותה להתגונן וכי לא ניתן להחמיר בעונש ללא ערעור מטעם המדינה. לפיכך, העתירה לדיון נוסף נדחתה, שכן פסיקת בית המשפט העליון לא סתרה פסקי דין קודמים, ואף לא היוותה חשיבות, קושי או חידוש.