ת"א 1306/06

תקציר

פסק הדין דן בחבותן של חברת נווה סער וחברת ברנוביץ' לתשלום מיסים והיטלי השבחה החלים על עסקת מקרקעין ביניהן. על פי ההסכמים, נווה סער אחראית למיסים טרם חתימת ההסכם, ואילו ברנוביץ' אחראית למיסים בעקבות ההסכם. בנוסף, ההסכמים קובעים כי אם נווה סער לא תעמוד בתנאי ההשעיה, הם יחזירו לברנוביץ' את התשלומים שבוצעו. היטל ההשבחה, שהוטל על הקרקע לפני ההסכם, הוא נושא לדיון. בית המשפט קובע כי על פי ההסכמים, נווה סער חייבת בתשלום חוב זה. פסק הדין מוסיף ובוחן את ההליכים לאחר חתימת ההסכמים. ברנוביץ' נדרש להסדיר את תשלום היטל ההשבחה לצורך קבלת היתרי בנייה. ברנוביץ' ביקש מנווה סער לשלם את חובם, אך כפתרון ביניים הסכימו הצדדים לשלם את ההיטל במשותף. ברנוביץ' שילם את מלוא הסכום שדרש וביקש שיפוי מנווה סער, שלא צלח. תביעה כספית קודמת שהגיש ברנוביץ' נגד נווה סער בשנת 1999 נדחתה אף היא. בית המשפט מגיע למסקנה כי התביעה הנוכחית, שהוגשה בשנת 2006, אינה תקפה בשל תקופת ההתיישנות. עילת התביעה קמה בשנת 1998 עת שילם ברנוביץ' את ההיטל, ובשבע השנים שחלפו מאז חלפה תקופת ההתיישנות. בית המשפט דן ומקבל גם את טענתה של נווה סער כי ההסכם המאוחר בין הצדדים, לפיו ברנוביץ' יפעל לבדו לביטול ההיטל ולהשבת התשלומים, מונע מברנוביץ' להגיש את התביעה הנוכחית. לפיכך, התביעה והתביעה שכנגד נדחות, וכל צד אחראי להוצאותיו.