ת"א 3108/99

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעים, גרזט וספירוטכניק, התרשלו בחובת הזהירות שלהם כלפי התובע, וילנסקי. מיכל הצלילה שיוצר על ידי גרזט ונמכר על ידי ספירוטכניק לוילנסקי התפוצץ עקב כשלים בייצור, שהנאשמים ידעו עליהם אך לא נקטו באמצעי הזהירות הנדרשים כדי למנוע. הנאשמים היו מודעים לסכנה הכרוכה בשימוש במכלים, אך פעלו רק לגבי מיכלי 10.5 ליטר, ולא לגבי מיכל ה-6.8 ליטר ששימש את וילנסקי. בית המשפט קבע כי לו היה וילנסקי מודיע על הסיכון, הוא לא היה משתמש בטנק. לפיכך, היה קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעים לבין נזקו של וילנסקי. בעקבות זאת קיבל בית המשפט את תביעתו של וילנסקי נגד גרזט וספירוטכניק, אך דחה את התביעה נגד מוריס גרינברג, שכן לא הוכח קשר בין גרינברג לטנק המדובר. גרזט וספירוטכניק חויבו לפצות את וילנסקי על נכות רפואית ותפקודית, הפסדי שכר, הוצאות טיפול וסיוע, הוצאות ציוד מיוחד, הוצאות ניידות, תרופות וכאב וסבל. הסכום שנפסק לוילנסקי היה אמור להיות מחושב על בסיס פסק הדין, כולל ניכויים בגין קצבאות שהתקבלו מהמוסד לביטוח לאומי, עם הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין לתשלום בפועל. בנוסף, וילנסקי היה אמור לשאת בהוצאות המשפטיות שלו ולשלם את הוצאותיו המשפטיות של מוריס גרינברג.