ע"פ 42493-06-19

תקציר

מדובר בפסק דין ארוך ומפורט לגבי שני ערעורים על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה. הערעור הראשון מוגש על ידי חברת ניהול איכות ירוקה בע"מ וצבי כהן על הרשעתם בחלק מהעבירות המיוחסות להם, וכן על חומרת עונשם. הערר השני הוגש על ידי מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה, על זיכויים של מינהל איכות ירוקה ושלושה אנשים - מרדכי סילם, ברוך אברהם וצבי כהן (שהיה גם המערער בערר הראשון) מחלק מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. התיק נסוב סביב הפעלת תחנת מעבר לפסולת ואתר הטמנה מדרום לעיר חדרה, שבבעלות חברת ניהול איכות ירוקה. נגד החברה הוגש כתב אישום יחד עם השלושה, בגין עבירות סביבתיות שונות לפי חוק המים, חוק שמירת הניקיון וחוק רישוי עסקים. העבירות נוגעות להפעלת האתר מחוץ לגבולות שנקבעו בהיתרים הרלוונטיים, וכן להטמנת פסולת לא ממוינת. בית המשפט המחוזי בחיפה דחה את ערעורם של מינהלת איכות ירוקה וצבי כהן, וקבע כי המדינה הוכיחה מעבר לספק סביר כי המערערים ביצעו את העבירות המיוחסות להם לפי חוק רישוי עסקים. עוד קבע בית המשפט כי בית משפט קמא לא שגה בהסתמכו על הודאתו של אחד הנתבעים, וכי תנאי רישיון העסק הזמני תקפים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי האיסורים הפליליים מוגדרים דיים, וכי המערערים אינם זכאים להגנת צדק המבוססת על כך שהמדינה לא פעלה בהתאם להנחיות הפנימיות טרם הגשת כתב האישום. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו את ערעור המדינה. בית המשפט מצא כי שגה בית משפט קמא בכך שזיכה את כל הנאשמים בעבירות לפי חוק שמירת הניקיון. לפיכך, הרשיע בית המשפט את כל הנאשמים בעבירות אלה, בנוסף לעבירות שבהן כבר הורשעו על ידי בית משפט קמא. נוכח הרשעה נוספת זו, הורה בית המשפט להחזיר את התיק לבית המשפט קמא לצורך בחינה מחודשת של העונשים שהוטלו על הנאשמים.