בר"ש 1180/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סאגה משפטית ארוכה, המשתרעת על פני הליכים אזרחיים ומשמעתיים. בעיקרו של דבר, היא סובבת סביב חובותיו של עורך דין כלפי לקוח שניסח צוואה, מינה את עורך הדין כאחד ממנהלי העיזבון ולאחר מכן נפטר. המחלוקת המרכזית היא האם עורך הדין מילא את תפקידו ונשאר נאמן ללקוח המנוח. השתלשלות האירועים המורכבת כוללת אי הקמת קרן חינוך לנוער שנקבעה בצוואה, מכירת דירת המנוח והעברת תמורתה לילדים. הדבר הוביל להגשת כתב אישום משמעתי נגד עורך הדין, לרבות הפרת חובות עורך דין, ניגוד עניינים והתנהגות בלתי הולמת של עורך דין. בית הדין המשמעתי המחוזי זיכה את עורך הדין מחמת ספק סביר, אך בית הדין המשמעתי הארצי הרשיע אותו והשעה את רישיונו, לצד קנס כבד. עורך הדין ערער לבית המשפט המחוזי, שזיכה אותו, מה שהוביל את לשכת עורכי הדין לבקש ערעור נוסף. שופט בית המשפט העליון, לאחר שיקול דעת מעמיק, החליט שלא להיעתר לבקשת לשכת עורכי הדין לערעור נוסף, בעיקר בשל סבבי ההתדיינות הממצים שכבר התקיימו, והצורך להימנע מעומס על מערכת המשפט. עם זאת, השופט סיפק הערות קצרות במישור העקרוני, בהתאם לרוח בקשת לשכת עורכי הדין. הם הדגישו את חומרת מעשיו של עורך הדין, ובפרט את ייצוגו את אלמנתו של המנוח, שיצר ניגוד עניינים, ואת הימנעותו מלפעול בהתאם לרצונו של המנוח. השופטים הביעו את נטייתם לחוות דעתו של בית הדין המשמעתי הארצי, תוך הכרה בקיומה של חובת נאמנות של עורך דין כלפי לקוח שנפטר. בנוסף, הם רמזו כי אי חשיפת מידע חיוני על ידי עורך הדין לבית המשפט האזרחי מהווה הפרה של סטנדרטים אתיים. בסופו של דבר, החליט השופט שלא להתערב, בשל הנסיבות החריגות והצורך בסופיות, תוך שהוא מציין גם את פסקי הדין האזרחיים והמשמעתיים הקודמים נגד עורך הדין. ההחלטה הושפעה מהעיקרון של כיבוד רצונות הנפטר תוך הדגשת החובה המוסרית לקיימם, אם כי באמות מידה משפטיות-מוסריות. השופט גם הביע תקווה כי עורך הדין מימש את הבטחתו לתרום את סכום הקנס לקרן הנקובה בצוואה. פסק דין מקיף זה, אם כי לא לטובת ערעור לשכת עורכי הדין, מדגיש את חומרת חובותיו האתיות של עורך דין ואת המשמעות של כיבוד רצונו של לקוח, גם לאחר מותו.