עפ"ת 47721-03-10

תקציר

המערער במקרה זה הורשע בשורה של עבירות תנועה, לרבות נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון ושימוש ברכב ללא ביטוח. בית משפט קמא גזר עליו 12 חודשי מאסר בפועל, 24 חודשי מאסר על תנאי ו-8 חודשי מאסר על תנאי לצד קנס. המערער ערער על הכרעת הדין, ביקש לחזור בו מהודאתו וביקש להקל בעונשו. ערכאת הערעור דחתה את בקשת המערער לחזור בו מהודאתו, בנימוק של היעדר נסיבות מיוחדות או חריגות שיתמכו בבקשתו. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את הערעור על גזר הדין, תוך שהוא מכיר בנסיבותיו הייחודיות של המערער, לרבות בעיותיו הגופניות והנפשיות. בית המשפט החליט שלא לשלוח אותו לכלא, ובחר במקום זאת להאריך את תקופת המבחן של מאסרו המותנה בשנתיים ולהטיל עליו דמי התחייבות בסך 5,000 שקל. בנוסף, הוציא בית המשפט צו מבחן לשנה, המחייב שיתוף פעולה של המערער עם שירות המבחן והשתתפות בתכניות שיקום וטיפול מומלצות. בהכרעת הדין צוין גם חומרת העבירות והצורך בהרתעה, אך נסיבותיו של המערער נחשבו חריגות דיין כדי להצדיק חריגה מנוהלי ענישה טיפוסיים. התוצאה הייתה עונש קל יותר מזה שהטיל בית משפט קמא בתחילה.