ת"פ 59009-05-21

תקציר

השופט במקרה זה קבע מהו העונש ההולם לנאשם שהורשע בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. פסק הדין הדגיש את הפגיעה הקשה של עבירות הסמים בחברה, את הצורך בהרתעה, ואת חשיבות ההגנה על בריאות הציבור ובטיחותו – אלה הם הערכים החברתיים הנפגעים ממעשיו של הנאשם. השופט התווה את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה והפנה למספר פסקי דין קודמים לשם השוואה. בהתחשב בסוג הסמים ובכמותם, נסיבות החזקתם ועברו הפלילי של הנאשם, קבע השופט כי טווח הענישה המתאים הוא תשעה עד 24 חודשי מאסר, בנוסף לעונשים אחרים. עם זאת, בשל פוטנציאל השיקום של הנאשם, נסיבותיו האישיות וההמלצות החיוביות של שירות המבחן, החליט השופט שלא לגזור עליו עונש מאסר. במקום זאת, נגזרו על הנאשם חמישה חודשי עבודות שירות, שבעה חודשי מאסר על תנאי, צו מבחן לשנה וקנס של 3,000 שקל. כמו כן גזר השופט ארבעה חודשי פסילת רישיון הנהיגה של הנאשם על תנאי והורה על השמדת הסמים. פסק הדין הדגיש את חשיבות האיזון בין אינטרס ציבורי, הרתעה ושיקומו של הנאשם. לנאשם זכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום בבית המשפט המחוזי.