ע"א 198/73

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב תביעה שהגישה אישה נגד בעלה בדרישה למחצית מרכושם המשותף בעקבות סכסוך בין בני זוג. האישה טענה כי במהלך 15 שנות נישואיהם תרמו שני הצדדים כספית ויש לחלק את נכסיהם שווה בשווה. הבעל, לעומת זאת, הכחיש טענה זו. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את כתב ההגנה של הבעל והורה לו לשלם לאישה סכום מסוים מבלי לנמק זאת. הבעל ערער על החלטה זו, וטען כי בית המשפט שגה במחיקת כתב ההגנה שלו וכי פסק הדין נעדר הצדקה. לאחר שבחן את התיק, מצא בית המשפט העליון כי החלטת בית המשפט המחוזי למחוק את כתב ההגנה אכן הייתה שגויה. בית המשפט הסביר כי בתביעה למתן חשבונות, הנתבע אינו נדרש לטעון את פרטי החשבונות בכתב ההגנה שלו, ואין לפרש את היעדר ההגנה או מחיקתה כהודאה באשמה. בית המשפט הדגיש כי הצדק הטבעי מחייב שלנאשם תינתן הזדמנות להשתתף בבדיקת החשבונות. עוד קבע בית המשפט העליון כי מועד הוצאת החשבונות טעון הבהרה, לצד עניינים נוספים שלא הוכרעו בנוגע לשתי דירות בישראל ואפשרות לתביעות נוספות לפירוק שיתוף בנכסים. משכך, קבע בית המשפט העליון כי יש לקבל את הערעור ולדחות את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. התיק הועבר לבית המשפט המחוזי להמשך בירור החשבונות, תוך המלצה כי שני הצדדים יגיעו להסכמה לסיים את ההתדיינות במהירות, במיוחד בהתחשב בנוכחותם של ילדים מהנישואין. בית הדין אף הורה לאישה המשיבה לשאת בהוצאות הערעור, לרבות שכר טרחת עורך דינו של הבעל, בתקווה שהחלטה זו תביא לפתרון הוגן וצודק יותר של תביעת הוראת החשבון.