ת"א 15791-03-20

תקציר

במרכזה של תאונת עבודה שהותירה את התובע, עובד הנתבעת, פצוע. התובעת תבעה את הנתבעת לפיצויים, בטענה כי התאונה אירעה בשל אי אספקת סביבת עבודה בטוחה, נוהלי עבודה נאותים והכשרה נאותה, וכי הנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות למניעת התאונה. הנתבע הכחיש טענות אלה וטען כי התובע אחראי לאירוע. בית הדין פסק לטובת התובעת, וקבע כי הנתבעת אכן כשלה בחובת הזהירות שלה כלפי התובעת כעובדת. הראיות הראו כי משטח העבודה היה לא יציב ולא מתאים למשימה שעל הפרק, והנתבעת לא סיפקה לתובע כל מידע או הדרכה על הסיכונים הכרוכים בחיתוך דלעות, אשר תרמו לתאונה. התנהלות הנתבעים, לרבות הודעותיהם הסותרות ואי הצגת ראיות מסוימות, חיזקה את מסקנת רשלנותם. באשר למצבו הרפואי של התובע, מינה בית המשפט מספר מומחים אשר קבעו את נכותו של התובע. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של ד"ר זינגר, אשר העריך לתובע נכות רפואית לצמיתות בשיעור של 14.5%. עם זאת, בית המשפט מצא בעיות מהימנות משמעותיות בעדויותיהם של התובע ואשתו באשר להשפעת הפגיעה על יכולתו של התובע לעבוד ועל תפקודו היומיומי. דבריהם היו מתחמקים, סותרים ובמקרים מסוימים גם בלתי נכונים בעליל. כתוצאה מכך, החליט בית המשפט לייחס לתובע נכות תפקודית נמוכה יותר, שנקבעה על שני שלישים מנכותו הרפואית, קרי 9.67%. בית המשפט חישב את הפסד ההשתכרות של התובע בעבר ובעתיד על בסיס משכורת חודשית של 5,400 ₪. לאחר ששקל את נכותו הזמנית ומגבלותיו התפקודיות של התובע, פסק לו בית המשפט 26,881 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר ו-143,045 ₪ בגין אובדן השתכרות עתידי. כמו כן נפסקו לתובע 21,241 ₪ עבור הפרשות סוציאליות, 15,000 ₪ עבור סיוע בעבר ובעתיד מצד שלישי ו-3,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. סכומים אלה קוזזו אז ב-57,247 ₪, אותם קיבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי. בנוסף, חויב הנתבע בתשלום הוצאות המשפט של התובע, לרבות שכר טרחת עורך דין, שכר טרחת מומחה ואגרת בית משפט. כמו כן חויב התובע לשלם 10,000 ₪ לאוצר המדינה בגין עדותם המטעה והסותרת שלו ושל אשתו. בסך הכל זכתה התובעת בתביעה ונפסק לה סך של 211,920 ₪, כולל כל הנזקים וההוצאות. הנתבעת נתפסה כאחראית לפציעתו של התובע ולנזקים שנגרמו לו, ורשלנותם וחוסר זהירותם במתן סביבת עבודה בטוחה היו הסיבות העיקריות לתאונה.